פנינו מאשדוד נט למצדה בוכריס בעקבות פוסט אליו נחשפנו ובו כתבה: "היי לכם, שמי מצדה, אני אחות של רסן חן בוכריס זכרונו לברכה, סגן מפקד יחידת מגלן ותושב אשדוד. חן נפל בקרב בשבת השחורה לאחר שקפץ מהבית ב 6 בבוקר והקפיץ את היחידה... הוא לא רצה לחכות לעוד כוחות. הוא הצליח לחסל מחבלים רבים ולהציל חיים, אבל לצערי לא הצליח להציל את חייו שלו... חן השאיר הרבה משפטים וטקסטים במחברות שלו. בין אימון למבצע, היה כותב לעצמו טיפים ומשפטים מעוררי מוטיבציה, תמונות וסרטונים שבהם הוא חי לנו. הקמנו עמוד אינסטגרם וקבוצת פייסבוק לזכרו, זו כרגע ההנצחה היחידה שאנחנו מסוגלים לעשות. חלק גדול מהמשפחה בצבא עדיין בקבע או במילואים , ומשתדלים לעשות את הכי טוב. העמוד הוא ההנצחה היחידה שלנו. אם תרצו להכיר אותו, נשמח שתעקבו. תודה, אחותו."

השיחה עם מצדה בוכריס לא היתה קלה. ככתבת שמתקשרת לאחות שכולה, חששתי שהמילים, הכל כך שגורות בפי ובמקלדתי, עלולות להיעלם ולהתפוגג. יש לציין כי מצדה, בחורה מקסימה, שיתפה פעולה ברצון רב ושמחה על האפשרות לדבר על אחיה, על העילוי שהיה, ועל הצורך והרצון להנציח אותו. התרומה הקטנה שלנו באשדוד נט, היא לתת לכם, הקוראים, להכיר את חן כפי שהיה, ולעזור בהנצחתו.

לאסנת וניסים בוכריס נולדו 5 ילדים, חן ז"ל, הצעיר שבניהם. הם חונכו על ידי הוריהם להיות תמיד ראשונים, ואכן, תפקידיהם של 4 מתוך החמישה בכוחות הביטחון לסוגיהם, ראויים לציון לשבח! "חן היה עילוי מיוחד" מספרת מצדה, ולא בגלל שהוא אחי הצעיר."

 חן התחנך בבית ספר מקיף ג' אשדוד, למד בהרחבה כימיה ופיזיקה והשתלב בכיתה מדעית. כשהיה בכיתה ז' שני אחיו הגדולים התגייסו לצבא והיו בתפקידי פיקוד. כבר אז חן החל להיות מושפע מסיפורים צבאיים מסביב לשולחן השבת. בכיתה י' קיבל צו ראשון, אך הופתע לגלות שבשל משקפיים ירד לו הפרופיל. הוא ידע שהוא חייב להיות בקרבי. לתרום למדינה זה רק בשירות משמעותי והחליט לעבוד ולחסוך כסף על מנת לבצע ניתוח עיניים. במקביל עוד שני אחיו הנוספים התגייסו ושירתו בתפקידי פיקוד קרביים.

חן הצליח לעשות את הניתוח ובזמן ההמתנה לגיוס, החליט להתנדב בבית ספר "אילנות" באשדוד לילדים עם קשיי התנהגות ואף במהלך השבעה, סיפר בוגר בית הספר שחן לימד אותו לקרוא לאחר שנים רבות שמורים רבים לא הצליחו. "הוא פשוט היה איתי..." הוא התקבל לשייטת 13, אך לא עבר את הגיבוש הסופי בים. "הרגליים שלי צריכות להיות על האדמה ולא במים" אמר בחיוך ושבועיים לאחר מכן ניגש לגיבוש צנחנים ועבר בהצלחה. הוא התגייס באוגוסט 2016 לגדוד 202 בצנחנים.

מפקדו בטירונות, סטודניק סיפר: "את חן הכרתי ביום הראשון בשיחת היכרות אישית. הוא היה חדור מטרה ומלא מוטיבציה בצורה מטורפת והבנתי שמדובר בבן אדם מיוחד.. במהלך ההכשרה אני זוכר שהרגשתי שהוא דוחף עוד ועוד קדימה ורוצה ללמוד ולהצליח. תמיד הרגשתי שהוא רוצה עוד אתגרים, תמיד שואל שאלות שוב ושוב.. עם הזמן ובהכשרה פשוט הבנתי- הוא רוצה להיות מקצוען. והחיוך שלו לא ירד מהפנים וזה היה מעודד את החברים שלו. במבט לאחור הוא גרם לי להפוך למפקד טוב יותר.."

חן סיים את הטירונות בהצטיינות, והצטיינות בשביל חן היא לא "חד פעמית". הוא המשיך להצטיין בכל שלב בשירות הצבאי- מצטיין קורס מ"כים, מפקד כיתה מצטיין, קורס קצינים, מ"מ מצטיין, אפילו סמ"פ מצטיין (שזה תפקיד שלא באמת אפשר להצטיין בו), חן היה הסמ"פ של המ"פ אריאל בן משה ז"ל, מ"פ סיירת מטכ"ל. לוחמיהם מספרים שהחיבור ביניהם היה עילאי. "הם היו מדברים אחד עם השני דרך העיניים....הפלוגה הייתה מס' 1 בחטיבה...שילוב של ענווה ומצוינות ללא פשרות.. אהבנו אותם והם קרעו אותנו.."

חן המשיך להצטיין גם בקורס מ"פים וכמפקד פלוגת ה"אינדיאנים". פלוגה שאין בה דבר כזה "חפ"ש". כולם לוחמים. כולם מספר 1. "הוא ידע להוציא מאיתנו את מה שלא תמיד ראינו אבל הרגשנו. אולי זה נקרא אמונה באדם?", סיפר אחד מלוחמי העל של הפלוגה.

בתפקידו בלט לחיוב, ויחידת הקומנדו מגלן משכה אותו לשירותיה. חן נבחר לפקד על פלגה ג'. "הקרנפים". פלוגה שנחשבת שנים כפחות טובה מהפלוגה המובילה א'. בסופו של תהליך אמיץ וקרוב, פלוגה ג' הפכה להיות הפלגה המובילה במגלן. המעוטרת ביותר. המבצעית ביותר. החברית ביותר. "מה זה ניצחון?", שאל חן בכניסה לתפקיד. "ניצחון זה דרך...לא זבנג וגמרנו. זה דרך שעושים ומייצרת הישגים שניתנים למדידה".

"נוּ, נִצַּחְתָּ אֶת עַצְמְךָ כְּבָר?" זה היה משפט המפתח של רס"ן חן בוכריס הי"ד

בתום התפקיד, הוחלט לקדמו לתפקיד סגן מפקד יחידת מגלן. הבחירה לקדמו לתפקיד היתה יוצאת דופן. נהוג לבצע תפקיד לפני כן כסמג"ד בגדודים. על אף גילו הצעיר ושורת התפקידים שביצע- הוחלט למנות אותו לתפקיד.

באוגוסט 2022 כתב לטקס חילוף מפקדים: "צהריים טובים, תודה לכל מי שכיבד אותי במעמד זה. מפקדים, נגדים ולוחמים. אמעיט במילים. תודה רבה ליששכר על החפיפה. אומר ואגיד שזו זכות גדולה לבצע תפקיד נוסף כמפל"ג, כאן, תודה על האמון."

והוסיף: "מאחל לנו, חיכוך מבצעי רב, אתגרים רבים, והכי חשוב- חיוך רב, לפעמים מתוך שמחה, ולפעמים מתוך כעס. אך הכל יהיה מאהבה ומראיית הנולד, למען מטרה אחת, לעתים אנחנו שוכחים אותה, טהורה וערכית היא, אך גם קשה מנשוא, לשמור "על הארץ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת". את החיים. כך כתוב בגבעה הצופה עלינו מרחוק, שלושה קילומטר דרומית אלינו, תום ותומר. שיהיה לנו עשייה רבה, מאחל לנו הצלחה רבה.."

חן ביצע את התפקיד עד ה 7.10.23. באותה השבת, בשעה 6:30 חן התעורר מאזעקות בבית ההורים באשדוד. ב6:35 כבר יצא מהבית.  חן פיקד בשטח על הזנקת הכוחות הראשוניים של לוחמי מגלן ללחימה בעוטף עזה. יחד עם הקצין ד' וסגן יפתח יעבץ ז"ל, הם מפעילים את הצוותים, כאשר מפקד היחידה מעודכן ובדרכו לקיבוץ כפר עזה- חן מזנק יחד עם החפ"ק שלו ככוח חלוצי ראשון לקיבוץ נחל עוז לאחר שנכבש בידי מחבלים.

במהלך היתקלות עם מחבלי הנוחבה - חן נפל בקרב יחד עם שני גיבורים אמיצים נוספים: סרן יפתח יעבץ וסמ"ר אפיק רונזטל. שני לוחמי מגלן מהחפ"ק נותרים בחיים ומנהלים לחימה עיקשת ולא פשוטה מול המחבלים. בסמוך להיתקלות מגיע האלוף במיל נעם תיבון ומסייע לכוח. הוא נוטל את הקסדה והנשק מחן (לא לפני שהוא בודק שאכן הוא לא בחיים), וממשיך להילחם ולפקד באופן הירואי עם הלוחמים בקיבוץ עד לסיום.

קסם גלילי, קצין בהנדסה, כתב ושר על בן דוד חן בוכריס הי"ד

אלוף במיל תיבון סיפר למשפחה: "הבחירה של חן להגיע עם החפ"ק שלו למרחב- הצילה חיים רבים.. הייתה לי הזכות להילחם עם הנשק שלו ולחסל מחבלים יחד עם הלוחמים.."

"אַל תִּתְעַסֵּק בְּתוֹצָאוֹת שֶׁל אֲחֵרִים- תִּתְמַקֵּד בִּלְנַצֵּחַ אֶת עַצְמְךָ.." ויצמן, חבר קרוב מאד וקצין ששירת יחד עם חן מספר: "אני זוכר את הפעם הראשונה שהוא אמר את זה. זה היה לפני בוחן ריצה בר אור, הוא אמר לאחד החיילים כשהיינו מכים והופתעתי מהמשפט, כי הייתי רגיל שחינכו אותנו לנצח אחד את השני ולהצליח לעקוף...."

 חן בוכריס ז"ל כתב המון. "הוא מילא מחברות עם מחשבות, הגיגים, ודרכי פעולה", מספרת לנו מצדה. ומוסיפה "לאחר שהוא נהרג נחשפתי למחברות ובהחלט ניתן להכיר את חן מתוך הכתוב בהן."

באחת המחברות כתב: "מאחל לנו חיכוך מבצעי רב...לפעמים מתוך שמחה, לפעמים מתוך כעס- אך הכל יהיה מאהבה, למען מטרה אחת. לעתים אנחנו שוכחים אותה, טהורה ויקרה היא , אך קשה מנשוא- לשמור על הארץ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת. את החיים"

עוד מתוך רשימותיו של חן בוכריס במחברותיו: "מה מיוחד במקצוע הצבאי? מה ייחודי?" 1)"הארגון היחידי שהמדינה מתירה לו- להרוג ולהיהרג = ייעודו" 2)"אחראי על חיי אחרים" 3)"הציפייה ממך = מוות" :) "ארגון טוטאלי = שכל לובשי המדים שותפים לו" :) "אם אני פחות טוב = אנשים ימותו" "אין אף אחד שמגיע מוכן למלחמה = לכן הדבר היחידי שמפקדים יבואו איתו = זה רק מה שיש להם במוח" "יוזמה היא חובה בתוך האחריות".

במחברת האחרונה, בתפקיד סגן מפקד מגלן, חן כתב במשימות: שדרוג חדר מורשת ליחידה. מי היה מאמין!

מצדה בוכריס מתארת בצורה הטובה ביותר ובמילותיה שלה, מה זה אומר להיות אחות שכולה. זו שכולם מבקשים ממנה להיות חזקה בשביל ההורים, זו שמבקשים ממנה לא לבכות לידם, זו שמחלקת את החיים ל "לפני ואחרי". בחרנו להביא בפניכם את דבריה הכל כך אמיתיים, בדיוק כפי שפירסמה אותם היא:

"את אחות של חן?, אני משתתף בצערך... איך ההורים? בטח לא פשוט להם.." "תהיי חזקה בשבילם" "תשמרי עליהם ותהיי איתם כמה שיותר" "אל תבכי לידם"

להיות אחות שכולה זה לחוות עולם שלם של רגשות סותרים. מצד אחד, צער עמוק, געגועים נצחיים ותחושה של חלל עצום שהותיר אח אהוב שאיננו עוד. מצד שני, זיכרונות וחוויות שאת לנצח תזכרי ותהיי מושפעת מהם, אהבה עמוקה ותחושת קשר מיוחדת שגם המוות לא יוכל לקחת איתו לקבר.

להיות אחות שכולה זה להצטרף ל"מועדון השכול" בלי רצון. המועדון היחידי שלא שואל אותך אם את רוצה "להצטרף".

זה לחלק את החיים ל"לפני ואחרי".

 זה לשמוע דקה אחרי הדפיקה בדלת- "תהיי חזקה בשבילם", "איך ההורים". בלי להבין שגם את צריכה שמישהו יהיה חזק בשבילך. שגם את צריכה שישאלו אותך "איך את".

להיות אחות שכולה זה לראות את אבא שלך בהלוויה רוכן על ברכיו וצועק "חן תתעורר. נו אבא...תתעורר!! אני מבקש ממך, אל תיתן לאדמה לקחת אותך...נו אבא, תתעורר..."

ואת שותקת.

זה לחבוש משקפי שמש בהלוויה, למרות שהיא באמצע הפאקינג לילה, כדי שלא יראו את הלב נשפך החוצה דרך הדמעות ויבהלו.

זה לעמוד ליד אימא שלך כשהיא סופדת לבן הזקונים שלה ואומרת בבכי "הבטחת לי שנלך להקפות בבית הכנסת ותלווה אותי בטיפולים שאני עוברת..."

להיות אחות שכולה זה כל הזמן לשאול את אחיך שאבד שאלות שהוא לא יכול לענות עליהן.

זה להשאיר לו הודעה דקה אחרי שהוא עונה לך תוך כדי שהוא בשדה הקרב שיש 7 חטופים, שאת אוהבת אותו ויתקשר אליך והוא כבר לא רואה את ההודעה.

זה לשאול את עצמך למה לא התקשרת מטומטמת. איך פספסת את הקול שלו בפעם האחרונה?

להיות אחות שכולה זה לשאול את עצמך אולי יכולת לומר איזו מילת קסם, איזה משפט שיכל לשנות את כל האירוע.

להיות אחות שכולה זה לראות השם של אחיך על המצבה וכל פעם מחדש להסתכל טוב טוב ולראות האם באמת זה השם שלו כתוב שם ולא חלום.

להיות אחות שכולה זה לחטוף אגרוף ללב כשאת רואה "הותר לפרסום" גם אחרי חצי שנה מהשבת הנוראית הזאת ולעצור הכול. לדמיין את האחות הבאה שאת לא מכירה, ולדעת בדיוק מה הולך לעבור עליה מהרגע שדופקים בדלת עד שכולם הולכים בתום השבעה ואומרים "תהיי חזקה בשבילם" ולבלוע את הרוק ועל הדרך את המציאות.

להיות אחות שכולה זה לראות את החדר הריק, המיטה, הכיסא, הבגדים, הנעליים, ולא לעכל שהוא לא ישוב.

להיות אחות שכולה זה להתעורר מחלום שאח שלך חזר הביתה והתחבקתם ואז להתעורר נוטפת זיעה, ללכת לחדר שלו ולקלוט שזה היה רק חלום. רק חלום.

להיות אחות שכולה זה להריץ את הסרטונים והתמונות שלכם ולנסות להיאחז בכל מבט שלו, כאילו שהוא מביט עליך.

זה לארגן לו יומולדת 27 למרות שהוא לא יבוא ולהזמין את הזמר שכל כך אהב , החברים שלו ואפילו להכין עוגה ובלונים בידיעה שהוא לא יקח חלק.

זה לאחל לו מזל טוב אחי, ולדבר איתו באמצע הלילה אחרי עוד יום חרא מבלי שהוא עונה לך מילה.

להיות אחות שכולה זה להיות רגילה למבטי הרחמים שמופנים אליך כאשר מגלים שאת אחות שלו . זה לדעת שלאנשים יש כוונות טובות, אבל את לא מסכנה.

זה לראות את החברים והחיילים שלו בשטח בלבנון או בעזה, ולראות בעיניים שלהם שהם מרגישים שותפי אמת לכאב. ואז ברגע להפוך להיות החברים הכי טובים שלך.

להיות אחות שכולה זה לשמוע מישהו קורא בשם של אחיך סתם באמצע הרחוב, ואת כבר מחסירה פעימה.

זה להיכנס לוואטספ ולראות שהוא שאל אותך פעם אם בא לך לבוא להופעה של שלמה ארצי, ואת היית באמצע טירוף בעבודה ושכחת לענות.

זה לשמוע שירים של עידן חביב או שלמה ארצי ולבכות גם אם שמחים, כי את נזכרת איך שרתם ורקדתם אותם בקולי קולות.

להיות אחות שכולה זה לא קל. זה כואב, זה מאתגר, זה משנה את החיים לנצח. אך זה גם להיות חלק ממשהו מיוחד. להיות חלק מקשר חזק ואמיץ עם אחיך ואהבת הארץ, גם מעבר למוות.

להיות אחות שכולה, זה לא סתם תואר, זה זהות. זה חלק מהותי ממי שאנחנו, חלק שצומח מתוך הכאב, מתוך האהבה ומתוך הרצון להמשיך לחיות.

אני עדיין במילואים בשטח, עוד לא הקמנו משהו אמיתי לזכרך. אבל יש את העמוד של חן. מוזמנים להכיר ולעקוב. אוהבת אותך ומתגעגעת אחי הגיבור, רס"ן חן בוכריס, סגן מפקד יחידת מגלן. לנצח אחי, אחותך."

יהי זכרו ברוך, אמן!!!

למעקב להנצחתו של חן בוכריס הי"ד:

בקרו בעמוד האינסטגרם שהוקם לזכרו 

בקרו בעמוד הפייסבוק שהוקם לזכרו