בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחה תביעה של אב להפחתת מזונות ילדיו הקטינים, לאחר שזה טען כי מצבו הכלכלי הידרדר משמעותית וכי יש לפרש מחדש את הסכם הגירושין בינו לבין האם.

בפסק הדין, שניתן על ידי השופטת עפרה גיא, נדונה תביעה שהגיש האב נגד האם, ובה ביקש להפחית את גובה המזונות שהוא משלם עבור שני ילדיהם.

שני הסכמים – ומחלוקת אחת מרכזית

בין הצדדים נחתמו בעבר שני הסכמים שאושרו בבית הדין הרבני. לפי ההסכם הראשון, נקבעה בתחילה משמורת משותפת, ובהמשך נחתם הסכם נוסף שבו הוגדר כי חזקת הילדים תהיה בידי האם, כאשר לאב זמני שהות קבועים.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים נגעה לסעיפי המזונות בהסכם השני. האב טען כי כאשר הילד הצעיר יגיע לגיל 6, סכום המזונות אמור היה להיבחן מחדש. האם טענה מנגד כי ההפחתה הייתה מותנית בדבר אחד בלבד: קיום משמורת משותפת בפועל.

לפי ההסכם, עד גיל 6 עמדו המזונות על 4,200 שקל בחודש, ולאחר מכן יופחתו ל-3,400 שקל רק במקרה של משמורת משותפת בלבד. אם תנאי זה לא מתקיים – המזונות נשארים 4,200 שקל.

האב: נישא מחדש, הסתבך כלכלית ונושא במשפחה גדולה יותר

האב טען כי מאז ההסכם חל שינוי מהותי בנסיבות חייו. לדבריו, הוא נישא מחדש, אשתו ילדה, ובהמשך נולדו לו ילדים נוספים. עוד טען כי בעבר השתכר היטב כעצמאי, אך עסק שפתח קרס והותיר אותו עם חובות כבדים.

לטענתו, הוא נאלץ לקחת הלוואות, עובד כיום כשכיר, נושא בתשלומי משכנתא גבוהים, ומצבו הורע עוד יותר בעקבות התקופה הכלכלית הקשה ומלחמת "חרבות ברזל".

בנוסף טען כי האם שיפרה משמעותית את מצבה הכלכלי, רכשה דירה להשקעה, משכירה אותה, ואינה נושאת בהוצאות מדור כמו בעבר.

האם: שום דבר מהותי לא השתנה

האם טענה מנגד כי לא חל כל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק פתיחה מחדש של ההסכם. לדבריה, האב חתם על ההסכם ביודעין, והיה ברור לשני הצדדים שהפחתת המזונות תתאפשר רק אם בפועל תתקיים משמורת משותפת.

עוד טענה כי זמני השהות לא השתנו בפועל, האב לא הוכיח ירידה ממשית בהכנסותיו, ולא הציג נתונים מספקים על מצבו הכלכלי בזמן חתימת ההסכם לעומת מצבו כיום.

בית המשפט: ההסכם ברור, ואין כאן מקום לפרשנות אחרת

השופטת עפרה גיא קבעה כי לשון ההסכם ברורה מאוד, ואינה תומכת בפרשנות שהציע האב.

לדבריה, כאשר קוראים את סעיפי ההסכם יחד, המסקנה ברורה: הצדדים הסכימו שהמזונות יופחתו רק אם תתקיים משמורת משותפת בפועל, ורק בהסכמה משותפת של שני ההורים.

בית המשפט הדגיש כי לא ניתן לנתק סעיף אחד מההסכם מהסעיפים האחרים, וכי הניסיון לטעון שסכום המזונות אמור היה "להידון מחדש" באופן אוטומטי – אינו מתיישב עם נוסח ההסכם.

גם הטענה לשינוי נסיבות לא הוכחה

בית המשפט בחן גם את הטענה לשינוי נסיבות מהותי – וגם כאן דחה את עמדת האב.

נקבע כי האב לא הציג תמונה מלאה של הכנסותיו במועד חתימת ההסכם לעומת הכנסותיו כיום, לא הוכיח כראוי את היקף הירידה הנטענת, ולא פרס באופן מלא את מלוא נכסיו והכנסותיו.

עוד צוין כי עצם העובדה שנולדו לו ילדים נוספים או שהוא נישא מחדש, אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי שמצדיק הפחתת מזונות.

גם הטענות נגד מצבה הכלכלי של האם לא התקבלו. בית המשפט קבע כי האב לא הצליח להוכיח שינוי מהותי ומשמעותי בהכנסותיה, ולא הוכיח טענותיו לגבי הכנסות בן זוגה לשעבר או השפעה ממשית על האיזון הכלכלי בין הצדדים.

התביעה נדחתה – והאב חויב בהוצאות

בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה במלואה.

בנוסף, חויב האב לשלם לאם 15 אלף שקל הוצאות משפט, בתוך 30 יום.

המסר מפסק הדין

פסק הדין מאשדוד מזכיר כי גם בתיקי מזונות, שבהם ניתן עקרונית לבחון מחדש את החיוב, בית המשפט לא ימהר להתערב בהסכמים שנחתמו ואושרו – במיוחד כאשר לשון ההסכם ברורה, וכאשר הצד שמבקש שינוי לא מצליח להוכיח שינוי נסיבות מהותי ומבוסס.