בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אלון גביזון) גזר את דינו של אריה בוחניק תושב אשדוד (53), שהורשע על פי הודאתו בעבירות נשיאה והובלה של נשק וכן פציעה בנסיבות מחמירות – לאחר אירוע שהתרחש באשדוד, בקיוסק מוכר בעיר, והסתיים בירי ובפציעה קשה באזור המפשעה של המתלונן.

לצד קביעה חד-משמעית כי מדובר בעבירות חמורות שמתחם הענישה שלהן נע בין 3 ל-5 שנות מאסר, החליט בית המשפט להקל בעונשו  – בשל הליך שיקומי ממושך ומשמעותי שעבר הנאשם, והעובדה שכבר ישב במעצר מאחורי סורג ובריח למעלה מ-14 חודשים, ובהמשך שהה כשנה בקהילה טיפולית.

הרקע: טרגדיה באשדוד שהפכה לעימות אלים

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המתלונן בבר אלפסי הוא אביו של מי שהורשע ברצח המנוח נדב בוחניק ז"ל בעיר אשדוד ב-10.02.2020. הנאשם, הוא אביו של המנוח.

בבוקר 2.9.2022, סמוך לשעה 09:56, ישב המתלונן בבית העסק “קיוסק פיסטוק” ברחוב כנרת  באשדוד. לפי האישום, בוחניק הגיע למקום רכוב על אופנוע, עם קסדה, כפפות, ובידו אקדח ברטה חצי-אוטומטי בקוטר 7.65, ובתוכו 6 כדורים.

בוחניק התקרב אל אלפסי, הכה אותו בראשו ושלף את האקדח. בשלב הזה החל עימות פיזי, כאשר אלפסי ניסה להשתלט על הנשק – ובמהלך המאבק נפלט כדור שפגע באלפסי באזור המפשעה. לאחר מכן הצליח אלפסי להשתלט על האקדח, ובוחניק נמלט מהמקום על האופנוע.

אלפסי פונה לבית החולים אסותא אשדוד, אושפז שלושה ימים, וסבל מפציעת חדירת קליע בבסיס המפשעה ופצע יציאה באזור הסקרוטום התחתון.

“אין מקום לעשיית דין עצמי”

השופט גביזון קבע כי נסיבות המעשה חמורות: הנאשם הגיע באור יום, לבית עסק גלוי, כשהוא מצויד באקדח טעון ובאמצעים שמעידים על ממד של תכנון. בפסק הדין הודגש כי גם אם הרקע הוא רצח הבן והכאב העצום – “חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם לקיחת החוק לידיים”.

בית המשפט גם ציין את הסכנה לציבור הרחב: שליפת אקדח טעון בתוך עסק בשעות הבוקר, במהלך עימות, היא אירוע שעלול היה להסתיים בתוצאה קטלנית – לא רק למעורבים אלא גם לעוברי אורח.

שירות המבחן: אבל, ושינוי עמוק

מתסקירי שירות המבחן עלה כי בעברו הרשעות קודמות (בין השנים 2010–2017) בעבירות אלימות ומרמה, אך לצד זאת תואר גם ניסיון לשינוי לאורך השנים.

במהלך ההליך נקלט הנאשם בקהילה טיפולית “בית אביבה”, ולאחר מכן שולב בטיפול באשדוד.

שירות המבחן התרשם משיתוף פעולה, לקיחת אחריות והפנמת חלופות להתמודדות עם אבל וכעס – והמליץ להעדיף את הפן השיקומי ולהימנע ממאסר ממושך שעלול לדרדר את מצבו.

המאשימה וההגנה: שתיהן ביקשו חריגה – אך בית המשפט הלך רחוק יותר

המאשימה טענה שמתחם הענישה צריך לעמוד על 3–5 שנות מאסר, אך ביקשה להקל עליו משיקולי שיקום – וביקשה להטיל 6 חודשי עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי ופיצוי.

מנגד, ההגנה טענה למתחם נמוך יותר (שנה עד שלוש), וביקשה למעשה להסתפק בתקופת המעצר הארוכה שכבר ריצה הנאשם – בטענה שהטלת עבודות שירות תוציא אותו ממעגל העבודה ותפגע בשיקומו.

השופט קיבל את עקרון החריגה משיקום – ובסופו של דבר אימץ, “לא בלי התלבטות”, את הקו של ההגנה: הוא קבע שעבודות שירות עלולות להביא לפיטוריו של הנאשם ולפגוע בתהליך השיקום שנבנה לאורך זמן.

העונש: 14 חודשי מאסר בפועל – “מובהר כי הנאשם ריצה רכיב עונשי זה”

בית המשפט גזר על הנאשם:

14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר – ונכתב במפורש כי הנאשם כבר ריצה את רכיב המאסר הזה (הוא היה עצור 14 חודשים ומעלה).

12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, אם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירת נשק.

6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, אם יעבור עבירת אלימות מסוג עוון.

פיצוי למתלונן בסך 4,000 ש”ח, ב-4 תשלומים חודשיים שווים החל מ-01.01.2026.

גזר הדין ניתן ב-29 בדצמבר 2025 (ט’ בטבת תשפ”ו), במעמד הצדדים, עם זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים.