בשנים האחרונות הפכה הטענה ש- תלמוד תורה קודם לכל - למסר המרכזי של ההנהגה החרדית בארץ ישראל.

בשם העיקרון הזה הם מונעים מבני הישיבות ללמוד לימודי מדעים, שפות, פילוסופיה ועוד . בשם העקרון הזה קודמו חוקים, ובהם "חוק יסוד: לימוד תורה".

 בשם העיקרון הזה דורשים פטור גורף משירות צבאי לתלמידי ישיבות ובשם אותו עיקרון מבקשים תקציבי עתק מהמדינה כדי שעשרות ואף מאות אלפי תלמידי ישיבות ואברכים יוכלו להקדיש את חייהם ללימוד תורה בלבד.

המסר המטעה שלהם - כך נהגו גדולי ישראל בכל הדורות.
כך נשמר עם ישראל במשך אלפי שנים.

אבל האם זו באמת ההיסטוריה?

כשעוזבים לרגע את הסיסמאות וחוזרים אל העובדות, מתגלה תמונה שונה לחלוטין.

גדולי ישראל לא הסתגרו מהעולם

איש אינו חולק על כך שלימוד התורה היה מרכז חייהם של גדולי ישראל.
אבל הם היו אנשי תורה לצד אנשי מעשה.
הם ראו בפרנסה ערך, בעבודה חובה, ובהכרת העולם - חלק בלתי נפרד מחיי האדם.

ואלו הם גדולי ישראל בכל הדורות:

רבי עקיבא - אחד מגדולי התנאים, "אבי התורה שבעל פה" והאדריכל המרכזי של ההלכה כפי שאנו מכירים אותה כיום. מעמדו ההלכתי היה כשל פוסק מכריע, מנהיג הדור, וראש בית מדרש ששיטתו השפיעה דרמטית על עיצוב היהדות
אבל היה גם רועה צאן - מתוך חיי העבודה הפך לאחד מענקי התורה הגדולים ביותר שקמו לעם ישראל.

הגאון מווילנה - אחד מגדולי הפוסקים  והמנהיגים התורניים המובהקים בעם היהודי בכל הדורות. מעמדו ההלכתי היה חסר תקדים...
אבל הוא עסק במתמטיקה, בגאומטריה, באסטרונומיה ובמדעי הטבע.
הוא אף עודד את תלמידיו ללמוד חכמות אלו.

הרמב"ם - מגדולי פוסקי ההלכה בכל הדורות.
אבל היה רופא בעל שם עולמי, פילוסוף, חוקר מדעי הטבע ואיש אשכולות.
וכך הוא כתב - "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת." קשה למצוא אמירה חריפה מזו.

הרמב"ן - מגדולי פרשני התורה. נחשב לאחת הסמכויות ההלכתיות הגבוהות ביותר, ופסיקותיו משמשות עד היום אבן יסוד בעולם התורני
אבל היה רופא.

רש"י - מעמדו ההלכתי של רש"י (רבי שלמה יצחקי) הוא מהגבוהים ביותר במסורת היהודית. אחד מגדולי ה"ראשונים", ופסיקותיו והכרעותיו ההלכתיות מהוות את עמוד השדרה של ההלכה היהודית...
אבל גם עסק בכרמים ובייצור יין. חקלאות, מלאכות, מסחר וחיי היום-יום.

רבן יוחנן בן זכאי – היה מנהיגה העליון של היהדות ופוסק ההלכה המרכזי. כיהן כנשיא הסנהדרין ביסס את ההלכה היהודית...
אבל היה - איש אשכולות. בעל ידע עצום, באסטרונומיה, בוטניקה, שפות, משלים וחכמות נוספות.

רבי יהודה הלוי - שנמנה עם גדולי התורה של "ראשוני ספרד"
היה רופא ופילוסוף.

רב סעדיה גאון - מגדולי הפוסקים וראש ישיבת סורא שבבבל. מעמדו ההלכתי היה כשל סמכות עליונה ומכריעה בעולם היהודי. מתוקף תפקידו כגאון, הנהגתו כללה השבת תשובות לשאלות הלכתיות מכל התפוצות....
אבל הוא היה גם מדען. פילוסוף. בלשן. מתרגם. אחד האנשים המשכילים ביותר בעולם היהודי.

אבן עזרא - נחשב לאחד מגדולי פרשני המקרא...
אבל היה גם מתמטיקאי. אסטרונום. בלשן. משורר. פילוסוף.

הרלב"ג - מגדולי פרשני המקרא של ימי הביניים
אבל היה גם אחד המדענים הגדולים של אותה התקופה.
עסק באסטרונומיה, מתמטיקה ופילוסופיה.

דון יצחק אברבנאל - מגדולי פרשני התנ"ך
אבל היה - שר האוצר של פורטוגל ושל ספרד. כלכלן ומדינאי.

תקופת חז"ל

רבן גמליאל  - שימש כנשיא הסנהדרין ומנהיגה העליון של היהדות. מעמדו ההלכתי היה כסמכות העליונה ביותר לפסיקה, להנהגת הכלל, ולקביעת מסמרים הלכתיים אחידים בעם. תפקידו כלל סמכויות דרמטיות.
אבל קבע ש - "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ."

התנא רבי יהודה - מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. מאות מובאות מדבריו נזכרו בששה סדרי משנה, והוא התנא שפסקיו מוזכרים במשנה במספר הגדול ביותר מבין התנאים האחרים. 
פסק: "כל שאינו מלמד את בנו אומנות (מקצוע) - כאילו מלמדו ליסטות (שוד וגזל)"

הלל הזקן - כיהן כנשיא הסנהדרין והיה המנהיג הרוחני וההלכתי העליון של העם היהודי בסוף תקופת בית שני. הניח את היסודות ל"תורה שבעל פה" ולפסיקת ההלכה כפי שאנו מכירים אותה
אבל היה חוטב עצים - שעבד ולמד.

שמאי - מנהיג רוחני בולט ושימש כאב בית הדין של הסנהדרין. היה פוסק מחמיר מאוד.
אבל היה גם בנאי 

אבא אומנא - מעמדו ההלכתי והרוחני היה גבוה מאוד, והגמרא במסכת תענית מציינת כי זכה ל"בת קול" (גילוי משמים) מדי יום – רמה גבוהה בהרבה מזו של גדולי האמוראים
אבל היה רופא

אבא חלקיה - חז"ל ציינו שבתקופות בצורת, כאשר תפילות הכלל לא נענו, היו החכמים פונים אליו והוא היה מבקש רחמים וגורם לגשמים לרדת. אבל הוא היה חקלאי.

רבי מאיר - מן המרכזיים והמשפיעים ביותר בתולדות ההלכה. מייסד הש"ס.
היה לפרנסתו סופר סת"ם.

רבי חנינא בן דוסא - נחשב למייצג בולט של התפיסה לפיה "מעשיו מרובין מחכמתו" - כלומר, קיום המצוות בפועל ומידות טובות חשובים מן הלימוד התיאורטי. התפרנס  מעבודה פשוטה ומיגיע כפיו.

רב הונא - מגדולי אמוראי בבל בדור השני והשלישי. מעמדו ההלכתי היה כשל גדול הדור, ופסיקותיו היו מכריעות.
אבל עסק בחקלאות ובמסחר.

רב פפא - מגדולי הדור החמישי של אמוראי בבל במאה ה-4 לספירה. נחשב לפוסק מרכזי בתלמוד, כאשר דעתו והלכותיו מהוות אבן דרך בפסיקה
אבל היה מבשל שיכר והתפרנס מכך.

רב חסדא - מגדולי אמוראי בבל. נחשב לפוסק מכריע, ובמקרים רבים ההלכה נקבעה כמותו גם מול חכמים בני דורו, הודות למעמדו העצום ובקיאותו העמוקה
אבל היה בעל כרמים ועושר שנבע מעבודתו.

אבא שאול - היה תנא בולט בדור השלישי אבל גם אופא וכובס.

תקופת הגאונים

רב האי גאון - נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בהיסטוריה של ההלכה ואחרון גאוני בבל. מעמדו ההלכתי היה סמכות עליונה, עד כדי כך שהרמב"ן תיאר אותו כמי ש"שקול כרובה של סנהדרין"
אבל שלט בערבית, משפט, פילוסופיה ומדעים.

רב שרירא גאון - היה מנהיגה הרוחני העליון של יהדות בבל. פוסק ההלכה המרכזי בדורו, תשובותיו היו בעלות סמכות מחייבת בכל העולם היהודי, והוא נחשב לאחד ממעצבי ההלכה והמסורת התורנית המקובלת עד היום
אבל היה גם היסטוריון, מנהיג ציבור ובקי גם בענייני ממשל.

הרב סעדיה גאון -   היה הסמכות התורנית וההלכתית העליונה של דורו. חיבר ספרי הלכה שהנחו את הציבור הרחב, 
אבל היה מדען. פילוסוף., בלשן. מתרגם. היה אחד האנשים המשכילים ביותר בעולם היהודי.

הראשונים

רבנו תם - נחשב לגדול הדור ביהדות צרפת ואשכנז ולמנהיג עולם התורה בתקופת הראשונים. מעמדו ההלכתי היה כשל פוסק מכריע שסמכותו הייתה ללא עוררין, והוא הוביל מהלכים דרמטיים שעיצבו את ההלכה היהודית עד ימינו
אבל עסק במסחר ובהלוואות.

הרשב"א - היה מהבכירים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה היהודית. הוא נחשב לענק פסיקה, סמכות על, ומנהיגם הבלתי מעורער של יהודי ספרד ופוסק שפסיקותיו התקבלו בכל רחבי העולם היהודי
אבל היה רופא 

הר"ן - מגדולי הראשונים בספרד במאה ה-14, נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בהלכה ומפרשני התלמוד המרכזיים. מעמדו ההלכתי היה כה בכיר, עד שרבי יוסף קארו (בעל השולחן ערוך) קבע כי הר"ן הוא אחד משמונת הפוסקים המרכזיים שעליהם הושתת פסק ההלכה
אבל עסק ברפואה.

רבי יצחק עראמה - פוסק הלכה, חיבר תשובות הלכתיות. נודע בעיקר כ"אביר הדרשנים". סמכותו ההלכתית הייתה בלתי מעורערת 
אבל היה פילוסוף ומחנך.

רבי יוסף אלבו - נמנה עם חכמי ישראל הבולטים 
אבל היה פילוסוף.

רבי יצחק אברבנאל - הוכר כאחד מגדולי התורה. נחשב לאחד מגדולי מפרשי המקרא, ופירושיו על התורה והנביאים הפכו לנכסי צאן ברזל.
אבל היה כלכלן, מדינאי ושר אוצר.

רבי עובדיה מברטנורא -  נחשב לאחד מגדולי הפוסקים והמנהיגים הרוחניים. הוכר כסמכות ההלכתית העליונה ביישוב היהודי בארץ ישראל
אבל עסק במסחר

הרלב"ח (רבי לוי בן חביב) -  מגדולי הפוסקים בראשית תקופת האחרונים ומנהיג יהדות ירושלים. מעמדו ההלכתי היה מהבכירים בדורו, והוא הוכר כסמכות עליונה
אבל עסק לפרנסתו גם בענייני ציבור ומנהל.

האחרונים

הרבי מליובאוויטש -  היה אחד מגדולי התורה הבולטים במאה ה־20, אך במקביל רכש השכלה כללית רחבה מאוד.
למד באוניברסיטת ברלין. למד בסורבון בפריז. למד הנדסה ומדעים במוסדות אקדמיים בצרפת.  עסק רבות בנושאים של מדע וטכנולוגיה

רבי שמשון רפאל הירש - פוסק הלכה מחמיר.
אבל דגל ב"תורה עם דרך ארץ", שילוב תורה עם השכלה כללית ופרנסה.

הנצי"ב מוולוז'ין - אחד מגדולי הפוסקים וההוגים, עמד בראש ישיבת וולוז'ין, והוכר כאחד מגדולי התורה המובילים ביהדות מזרח אירופה.
אבל תמך בלימוד שפות ובידע כללי

הרב יוסף דב סולובייצ'יק - נחשב לאחד מגדולי ההלכה, הפוסקים וההוגים המרכזיים של המאה ה-20.
אבל היה בעל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת ברלין.

הרב יונתן זקס - הוגה דעות בעל שיעור קומה ומנהיג שחיבר את ההלכה לעולם המודרני.
אבל היה בעל השכלה אקדמית בפילוסופיה, מנהיג רוחני וסופר.

הרב עדין אבן־ישראל (שטיינזלץ) -  פרשן תלמוד ופוסק. מעמדו ההלכתי היה של "מורה דרך". מפעלו המרכזי היה ביאור ופירוש התלמוד הבבלי.
אבל עסק גם במדעים, חינוך ופילוסופיה.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק - הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל.
עסק בפילוסופיה, ספרות ומדעים, וראה ערך במפגש בין התורה לבין העולם הכללי.

הרב עובדיה יוסף - נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, וכונה "פוסק הדור".
אבל שלט בשפות, בהיסטוריה, במשפט ובספרות תורנית בהיקף עצום והתפרנס כדיין.

ואלו הם רק דוגמאות 

אז מאיפה הגיע המודל החרדי?

ממי בדיוק נלקחה הדוגמה למודל שלפיו ציבור שלם אינו עובד, אינו לומד מקצוע, נמנע מלימודי יסוד ומבקש להתקיים לאורך שנים מתקציבי המדינה?

המודל של "חברת הלומדים", שבו ציבור רחב של גברים נשאר בישיבות ובכוללים לאורך שנים רבות, התפתח בעיקר לאחר השואה וביתר שאת במדינת ישראל והולך ומתחזק באמצעות החלטות מדיניות, תקצוב ציבורי ודחיית שירות צבאי - תוך העברת האחריות הכלכלית והביטחונית על ציבור אחר בעם ישראל.

אבל זה לא המודל שאפיין את ההיסטוריה היהודית.

גדולי הרבנים ופרשני התורה בכל הדורות הותירו לנו מורשת אחרת לגמרי - מורשת של תורה גדולה, אחריות אישית, עבודה, השכלה, סקרנות, הנהגה, השתלבות בחיי העם והעולם הרחב ודוגמה אישית.