במרכז הסיפור עומד אב לשלושה, שעלה מצרפת לישראל בתחילת שנות ה-70 והתיישב בעיר אשדוד. לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה, הכיר אישה גרושה ואם לשתי בנות. בני הזוג נישאו בשנת 1972, ובהמשך נולד להם בן משותף. במהלך השנים גידלו השניים יחד את כל ששת הילדים – שלושה מנישואיו הקודמים, שתי בנותיה, והבן המשותף – כמשפחה אחת.

עם פטירת רעייתו ב-2009, ולאחר כעשור, ערך האב צוואה בה הוא מביע את רצונו: לחלק את כל רכושו "בין ששת ילדיי, בחלקים שווים". בשנת 2021, בהיותו בן 87, הלך האב לעולמו – אך אז החלו המאבקים המשפטיים.

שלוש בנותיו הביולוגיות של האב, מנישואיו הראשונים, הגישו התנגדות לקיום הצוואה. לטענתן, החתימה על הצוואה זויפה, אביהן לא שלט בשפה העברית (הצוואה נכתבה בעברית), ויתרה מכך – לדבריהן, בנו למחצה (המשותף לאב ולרעייתו השנייה) היה מעורב בהכנת הצוואה והשפיע עליו שלא כדין.

מנגד טען הבן: מדובר בצוואה אותנטית המשקפת את רצון אביו, אשר ראה בכל ששת הילדים – כולל בנותיה של רעייתו – כילדיו לכל דבר. הוא שלל כל מעורבות או השפעה בלתי הוגנת.

השופט רמי בז'ה הכריע: "ראה בהן בנותיו"

בפסק הדין שניתן לאחרונה, דחה השופט רמי בז'ה את ההתנגדות מכל וכל. לדבריו, הוצגו בפני בית המשפט ראיות חד משמעיות לכך שהמנוח גידל את כל הילדים – הביולוגיים והחורגים – באותה מידה של אהבה ואחריות הורית.

"שוכנעתי שהמנוח ראה במשיבות בנותיו לכל דבר ועניין", כתב השופט. "הוא גידל אותן בצוותא עם ילדיו הביולוגיים, והוראת הצוואה בדבר חלוקה שווה משקפת את רצונו האותנטי".

גם טענת הזיוף נדחתה, על סמך חוות דעת גרפולוגית מקצועית שאישרה כי מדובר בחתימתו האמיתית של המנוח. עוד נקבע כי האב הבין עברית במידה מספקת, וכי גם בנותיו הביולוגיות הציגו בעצמן מסמכים בעברית עליהם חתם האב לאורך השנים – דבר שסותר את טענתן.

בסיום פסק הדין חייב השופט את המתנגדות בתשלום הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח, לטובת אחיהן למחצה, תוך שהוא מדגיש כי לא הובאו כל ראיות למעורבות פסולה מצדו בעריכת הצוואה.

עו"ד גדי אפריאט, שייצג את המבקש, מסר כי מדובר בפסק דין חשוב המדגיש את עקרון כיבוד רצון המצווה, גם כשמדובר במשפחה מורכבת.
עו"ד אביה לביא ייצגה את המתנגדות.