בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחה את תביעתו של אלון חסן נגד חברת נמל אשדוד וההסתדרות, לאחר שקבע כי הן הליך ההשעיה והן הליך הפיטורים ננקטו כחוק, בסמכות ותוך הפעלת שיקול דעת סביר – ללא פגם משפטי וללא זכאות לפיצוי כלשהו.

התביעה עסקה בהשעייתו של חסן בשנת 2015, לאחר שנעצר ונחקר בפרשה פלילית חמורה הקשורה לעבודתו בנמל, ובהמשך בפיטוריו הרטרואקטיביים – לאחר הרשעתו הסופית בבית המשפט העליון בעבירות של מרמה והפרת אמונים. חסן טען כי הופלה לרעה לעומת עובדים אחרים, כי ההחלטות התקבלו משיקולים זרים וכי נגרם לו נזק כלכלי כבד המזכה אותו בפיצוי של מיליוני שקלים.

ההשעיה – החלטה סבירה ומוצדקת

בית הדין קבע כי השעייתו של חסן נעשתה בהתאם להסכם הקיבוצי, המתיר השעיית עובד שנחשד או הואשם בעבירה פלילית – ואף עד תום ההליכים המשפטיים. בפסק הדין הודגש כי השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה היו לגיטימיים: חומרת החשדות, זיקתן הישירה לתפקידו בנמל, מעמדו הבכיר והשפעתו כיו״ר ועד עובדים.

בית הדין קבע בספק הדין: ״החשדות שיוחסו לתובע היו כבדים וחמורים, קשורים ישירות לעבודתו בנמל, ובשים לב למעמדו הבכיר ולהשפעתו – החלטת ההשעיה הייתה סבירה ולגיטימית.”

עוד נקבע כי סוגיית ההשעיה כבר נבחנה בעבר במספר הליכים משפטיים, לרבות בבית הדין הארצי ובבג״ץ, ושם נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הנמל. לפיכך, נקבע כי חסן מנוע מלטעון כיום לפגם בהשעיה.

״לא מצאנו כי החלטת המשיבה להותיר את ההשעיה על כנה מתעלמת משיקולים הכרחיים או מאזנת ביניהם באופן בלתי סביר המצדיק התערבות שיפוטית״.

הפיטורים – תוצאה מחויבת לפי ההסכם

באשר לפיטוריו, קבע בית הדין כי בהתאם להסכם הקיבוצי, עובד שהושעה בגין חשד לעבירה פלילית ולא זוכה בסיום ההליך הפלילי – ייחשב כמפוטר רטרואקטיבית ממועד ההשעיה, ואף עשוי להידרש להשיב תשלומים שקיבל בתקופה זו.

בית הדין הדגיש כי חסן זומן לשימוע, טענותיו נשמעו ונשקלו, וכי גם ההסתדרות – שלה זכות וטו על פיטורי ״עובד מייסד״ – קיימה הליך פנימי והחליטה שלא להתנגד לפיטוריו.

״ההסכמים הקיבוציים קובעים במפורש כי עובד שהושעה בגין חשד לעבירה פלילית ולא זוכה – ייחשב כמפוטר רטרואקטיבית ממועד ההשעיה״.

אין אפליה – ואין שיקולים זרים

טענותיו של חסן לאכיפה בררנית ואפליה לעומת עובדים אחרים בנמל נדחו אף הן. בית הדין קבע כי לא הוכח כי עובדים אחרים הורשעו בעבירות דומות, וכי אין בסיס להשוואה בין מצבו לבין עובדים שלא הוגש נגדם כתב אישום או שלא הורשעו.

״משלא הוגש כתב אישום נגד עובדים אחרים, ומשהתובע הוא היחיד שהורשע בעבירות פליליות חמורות – אין בסיס להשוואה ואין יסוד לטענת אפליה״.

עוד נקבע כי לא הוכח כל שיקול זר או פסול מצד הנהלת הנמל או ההסתדרות:

״התובע לא הוכיח כי ההחלטות בעניינו התקבלו משיקולים זרים או מתוך אפליה. אין די בתחושת קיפוח או בהשוואות כלליות לעובדים אחרים״.

אין פיצוי – ואין עילה

בית הדין דחה את כלל רכיבי התביעה הכספית, שכללו דרישות לפיצוי בגין שכר, פנסיה וזכויות נלוות, וקבע כי משלא נפל פגם בהליכי ההשעיה והפיטורים – אין כל זכאות לפיצוי.

״משלא הוכח פגם בהליכי ההשעיה והפיטורים, אין כל בסיס לפיצוי כספי או להשבת זכויות שנשללו כדין״.

בסיכום פסק הדין הדגיש בית הדין את גבולות ההתערבות השיפוטית בהחלטות ניהוליות:״בית הדין אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, כל עוד ההחלטה מצויה במתחם הסבירות – וזהו המקרה שלפנינו״.

את חברת נמל אשדוד ייצגו עורכי הדין עדית אייגס ויעקב מלישקביץ, שותפים במשרד נ. פינברג ושות’.

פסק הדין ניתן ביום 30 בדצמבר 2025.