היא הייתה בת גילי ונראתה מוקפדת עד מאוד בלבוש הנכון, בטיפוח הבלתי מתפשר ובצורת הגוף המצודדת עד מאוד.

אני זוכרת שחשבתי לעצמי שהיא נראית קצת שפופה, לא ממש אישה חזקה אך בה במידה שאלתי את עצמי באיזה מכון כושר היא מתאמנת על מנת לשמור על עצמה בצורה כזו.

"כן גברת", אמרתי, "איך אוכל לעזור?" שאלתי את השאלה השגרתית..

"אני רוצה להתגרש" היא השיבה

וכששאלתי אותה מה הסיבה לכך היא התחילה לספר...

הם הכירו כשהיא היתה בשנות ה- 20 המאוחרות שלה.

הוא היה כבר בעל עסק וגדול ממשנה בעשור. " בכל נישואין יש שיקולים" היא אמרה לי והסבירה שהיא התחתנה עימו כי הוא היה בחור טוב עם עסק והיא רצתה כבר להתחתן.

את הילדים היא הביאה מיד לאחר החתונה. את שלושתם. אחד אחרי השנייה- היא רצתה להספיק ליהנות מהם בעודה צעירה יחסית.

היא הייתה בחורה מסורה והיו לה סדרי עדיפויות: הוא היה הראשון במעלה, אחריו הילדים הבית והעסק ובסוף בסוף היא הייתה, "אפילו הייתי צובעת לעצמי את השיער, עושה לעצמי מניקור, פדיקור גבות וכדומה, על מנת שלא לבזבז סתם כסף שיכול להועיל לו ולילדים,, היא אמרה לי.

הם חיו ככה 15 שנים כאשר בשנה האחרונה היא הבינה שהיא "מוכרת את עצמה בזול". "את מבינה", היא אמרה לי, "הייתי האישה המושלמת, הכל היה מאורגן בצורה ברורה- הבית היה נקי ומסודר תמיד בלי מנקה- אני ניקיתי, אוכל תמיד היה על השולחן טרי וחם, טיפלתי וטיפחתי את הילדים, לימודיהם, החוגים ושאר הצרכים שלהם ואפילו בקושי הלכתי לקוסמטיקאית ומספרה והכי חשוב, תמיד הייתי זמינה בעבורו מתי שרצה למה שרצה, לארח חברים ושותפים עסקיים ואפילו לממש כל רצון חשק או סטייה. לא הייתה לי עזרה של מנקה, אופר, קוסמטיקאית ספר וכדומה או עזרה ממנו. אני הייתי כח עבודה זול לכולם בבית".

הקש ששבר את גב הגמל מבחינתה היה ההבנה שנחתה עליה בשבוע אחד לאור היחס שהחלה לקבל מילדיה וממנו- שהיא משהו מובן מאליו וזה לא היה לה קל כלל.

לקחו לה עוד מספר ימים ושיחה עם חברת ילדות להבין שסדרי העדיפויות שלקחה על עצמה עם הנישואין לו, אינם מתאימים לה יותר ושיחה אחת עימו על מנת להבין שזה מה שהוא דורש ממנה כאשתו- לכך הוא הורגל וזה מה שהוא רצה.

"תביני", היא אמרה, "האהבה נעלמת באיזשהו שלב, אבל את מקומה אמורה הייתה לתפוס הערכה, חברות, עזרה הדדית וכדומה" ומשלא מצאה אצלו בעבורה גם את זה, היא התחילה להרגיש שלא היה יותר מה לעשות ביחד.

עוד כמה דקות של שיחה משותפת ביני לבינה גרמו לכך שלמרות החשש שלה מפרידה על כל הכרוך מכך, היא חששה שהמצב בבית ידרדר בשל אי רצונה להמשיך ולשים את עצמה אחרונה בסולם העדיפויות ולכן ולאחר זמן רב שבו "התבשלה" היא החליטה לנסות ולהתגרש ורצוי בלי מלחמות מיותרות.

לפני שהתחלנו לעבוד בתיק שלה, שאלתי אותה האם היא בטוחה ברצונה להתגרש? בכל זאת, אולי יש סיכוי לשלום בית לאחר טיפול משפחתי או זוגי, אך היא הסבירה שכבר ניהלה עימו שיחה כזו ולא היה נראה שהוא מעוניין, כפי הנראה גם הוא כבר שקל את המשך הקשר עימה.

חצי שעה מאוחר יותר ולאחר שסגרנו את המשך הטיפול של משרדי בעניינה, המלצתי לה לפנות אליו בדברים על מנת לנסות לבחון ולגבש הסכם באם ניתן וזאת על מנת שלא להיגרר למריבות מיותרות והוצאות בלתי נגמרות בגין טיפולים משפטיים.

כשהיא יצאה משרדי, היא יצאה עם משימה: לנסות להגיע עימו לעיקרי הסכם אותו אוכל לערוך להם. זה לקח לה מספר ימים, אך כשהיא שבה, זה היה עם הסכמות לגבי רוב הדברים ואני התחלתי לעבוד על ניסוח ההסכם.

אני חושבת שזה היה אחד ההסכמים המהירים ביותר שעשיתי כי לאחר שהעבירה לו טיוטא, הם ניהלו בניהם מו"מ לגבי שני סעיפים וסיימו הכל בצורה יפה. תוך חודשיים מהיום בו נכנסה למשרדי- הם כבר היו גרושים.

הם אמנם התגרשו והתיק שלה אמנם נגמר אבל,,,שלא תתעו, אותנו היא לא נטשה, פעם בשבוע וחצי/ שבועיים היא הגיעה וממשיכה להגיע לבקר, להגיד שלום או סתם לעדכן בחבר החדש עימו היא יוצאת.. היום היא גרושה, עם בית קטן משלה, כאשר הילדים חיים חצי מהזמן אצלו וחצי אצלה, אבל בכל פעם שהיא מגיעה היא נראית טוב יותר, חזקה יותר ברמת הביטחון העצמי, מטופחת יותר, אם זה בלבוש, במניקור ופדיקור ואם זה בתכשיטים החדשים שהיא החלה לעטות על עצמה.

"נו..?" שאלתי בפעמיים האחרונות, "התחלת לעבוד?" "

אך היא הביטה בי בחיוך גדול, "ממש לא" היא השיבה. "בגללו לא למדתי כלום, למרות שהוא הגיע איתי להסדר כספי שדואג גם לי" היא השיבה.

בפעם האחרונה לא התאפקתי ושאלתי- "אז מאיפה השינוי, השיפור במראה, הביגוד, התכשיטים וזה לא חלילה שעיני צרה אבל.... אני יודעת כמה את מקבלת ממנו, בכל זאת הייתי עורכת הדין בהסכם", אמרתי לה תוך כדי קריצה.

היא הביטה בי שוב וצחקה,  ואחרי דקות ספורות הרצינה חלקית וסיפרה שלאחר שנים בהם הייתה סמרטוט ריצפה ועבד נרצע בחינם לגחמות כלל בני משפחתה, היא החליטה לשנות גישה. לכן היא החליטה שתצא רק עם אנשים מרקע כלכלי מסוים בלבד, אבל רק עם כאלה שמוכנים לעשות בשבילה הכל ואם הם גם קונים ועושים בעבורה דברים.... אז היא לא תגיד להם לא.

כששאלתי האם זה לא מהווה בעיה ולפיה היא בעצם "מוכרת את עצמה" ,היא השיבה לי בזו התגובה: "בעלי לשעבר לא היה הדבר הכי יפה בעולם, נישאתי לו מכל מיני סיבות- רציתי להינשא כי פחדתי להישאר רווקה זקנה, הוא היה אדם טוב, מוצלח, לכל מערכת יחסים יש אינטרס, ולא משנה לי אם בן הזוג בו בחרתי עכשיו יהיה יפה יותר או פחות, מה שכן, אני לא מוכנה למכור את עצמי בחינם לאף אחד יותר, בעלי היה הראשון והאחרון".

"וההצהרה שלך לא נראית לך בעייתית?" שאלתי ברצינות, "מה ההבדל בינה לבין זנות?" הקשיתי עליה...

"שיקראו לזה איך שהם רוצים" היא ענתה לי "אני לא חייבת כלום לאף אחד, ובייחוד לא לזה שאני יוצאת עימו באותה העת, אם הוא רוצה לתת, עניינו הוא ואם הוא מצפה לתמורה ולי לא מתאים- זה לא יקרה, אף אחד לא מבקש ממנו לתת ואם הוא נותן- שלא יתלונן על זה אחר כך. אני בשר ודם, גם אני מחפשת קירבה אינטימית, אז אם בן הזוג מפנק אותי במתנות, כספים ושאר הפינוקים ואני בוחרת להתקרב אליו ברמה גופנית אינטימית זה ענייני בלבד, ואת יודעת מה, לפחות לא מכרתי בזול"... היא אמרה ושוב חייכה.

אתם מבינים.. כשהיא הגיעה אלי היא הגיעה חצי שפופה, ממש לא האמינה באמת שהיא יכולה להתקדם או בכלל שתסתדר בכל צורה לבדה והיום היא יודעת שהיא חזקה, מיוחדת ושלא תתפשר בבחירה של מי שיישאר או יהיה לצידה. 

-

ענבר אברמוביץ היא עו"ד מאשדוד, מומחית בתחום דיני המשפחה ומגשרת. מאז הסמכתה ניהלה מעל ל- 1,000 תיקים הקשורים לדיני המשפחה על כל היבטיהם והינה בעלת תואר LLb במשפטים