החברה הכי טובה שלך
17.08.16 / 10:36
לזה קוראים: "לתוך הפרצוף".
אף אחד לא אוהב לקבל ביקורת בערך כמו שלא כזה כיף להיות זו שמציבה מראה מול אדם אהוב. לפעמים, מרגיש שבכל זה בעצם מתחילה, ואולי תיגמר החברות.
פוסט חדש
את לא יודעת ובטח לא מסוגלת להבין את זה עכשיו, אבל בקרוב תביני שאני החברה הכי טובה שלך. מעניין לי את התחת התירוצים הבלתי פוסקים שלך. מעניינים לי את הביצה השמאלית שאין לי סיפורי הבולשיט שלך. אני גם לא אוכלת את המסכנות וההתקרבנות שלך, זה שאת תמיד מחפשת מי ירחם עלייך כי כולם אכלו לך ושתו לך. זה בטח מסתדר לך יופי עם התסביך מראה חיצוני שלך שלא מוכן להתפשר על קילוגרם אחד יותר. וכמה שאת יותר מושלמת מבחוץ ככה את פחות מבפנים.
אנחנו נישאר חברות לנצח, כי אין מה לעשות- גדלנו ביחד ולמרות שכל אחת הסתדרה בנישה שלה, עדיין יש את החגים והאירועים האלה שמביאים אותנו להתראות מדי פעם. כמעט בכל פעם שאני רואה אותך אני מבינה למה אנחנו לא בקשר.
אני החברה הכי טובה שלך כשפתאום כבר לא הכול לבבות פורחים באוויר שאת נושמת. אחרי שרבת עם החבר/מאהב/לא ברור מה הוא באמת עבורך, ששובר לך את הלב לרסיסים ונותן לך להדביק אותו באובססיביות כל פעם מחדש עם דבק שלוש שניות, ואז שובר אותך לרסיסים קטנים יותר. כי את נותנת לו את האפשרות לעשות את זה במקום להבין שהוא לא טוב לך.
את נזכרת בי כשנמאס לך מהחברות אינסטנט שלך, שכל מה שמעניין אותן זה לעשות פוזות ורושם ושמבחוץ הכל ייראה פיקס ושיק עד כדי שנדמה שיצאתן מפרק של 90210 (של הדור החדש של בוורלי הילס). ומה תלבשו ואיך תראו ואיזו תמונה תעלו לאינסטגרם בתזמון המושלם, שנייה אחרי שהוא עשה לייק למישהי אחרת ובמקרה יראה כמה הכול מהמם בחיים שלך. את לא תביני איך הוא לא מנסה להזדחל אלייך בחזרה אל בין הסדינים במקום אל בין זרועותייך. אז, את מזדחלת לך לעברי.
אנחנו חברות ילדות שכבר מזמן לא ילדות. תקראי לי מתנשאת ובת זונה אבל התקדמתי קצת בחשיבה ואת נשארת תקועה מאחור. אילו היינו במרוץ היית עושה הכול כדי לעקוף אותי בסיבוב, ממש כמו שהיינו קטנות, אבל אנחנו מזמן לא דורכות על אותה האדמה. כל אחת התבססה עם השנים ומתעסקת בשלה, רוב הזמן. אבל את, במקום להתעסק בשלך מתעסקת באופן גורף במה שלא יכול להיות שלך.
איך שאת, אפשר לשים תמונה שלך ליד ההגדרה במילון ל"מלחמת ההתשה" מרוב שאת מעייפת. כצופה מהצד, אני נותרת נטולת כוחות אחרי כל שיחה אתך, עד כדי שלפעמים מרגיש לי שאת מדקלמת לי טקסט שכבר שמעתי איפשהו בעבר. ואז, מבלי שתכיני מראש, בורח לך משפט כן ואמיתי שמתלווה לעיניים נוצצות. את לא מעקמת את הפה שלך כשאת אומרת אותו או מגלגלת עיניים. ישר מהלב, ואז אני דווקא נזכרת למה אני עדיין חברה שלך.
אני מצטערת. לא שאלתי אותך אם את רוצה לקבל ישר לפנים את כל מה שאת כלפי חוץ. להבדיל מאנשים שלא מכירים אותך, אני לא אוכלת את מה שאת מגישה, ומכירה את התפריט והמרכיבים שלך בעל פה. כמו שבאים לקפה השכונתי, אני אמשיך להגיע אלייך לביקורים, כי כבר התרגלתי וכי כבר מוכר ונוח אבל אני מתה שתציעי פתאום מנה חדשה בתפריט.
בא לי שתאהבי את עצמך, לפחות כמו שאני אוהבת אותך. גם אם זה לא נראה לך ככה עכשיו.