והנה דבר זה פלא גדול אשר צריך בירור ואפשר לבאר ולומר על פי יסוד גדול, אמרו חז"ל: כאשר דוד המלך שלח את יואב בן צרויה להלחם עם בני ארם אמרו הארמים ליואב הלא לבן סבינו ויעקב סבך עשו ביניהם שבועה והקימו גל אבנים שלא יעבור איש אחד להרע לרעהו ואם כן כיצד תבואו להלחם בנו.

לא ידע יואב מה להשיב להם וחזר אצל דוד ושאל אותו: מה נענה לארמים?. אף דוד לא ידע מה לענות. הלכו דוד ויואב לסנהדרין כמו שדוד המלך כותב בתהילים: "למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים" וגו', שהיה צריך דוד ללמוד מהסנהדרין את הדין ואמרו להם הסנהדרין והלא בלעם עבר ראשון את הגל והפר את השבועה שלא להזיק לבני ישראל שנאמר: מן ארם יניחני בלק מלך מואב וגו'.

והנה צריך להבין, דברים אלה תמוהים ביותר שהרי הסנהדרין לא אמרו איזה חידוש גדול רק הביאו את דברי התורה ואיך דוד לא ידע את ההלכה הזו וכן יואב?. אם כן מה הוסיפו הסנהדרין בדבריהם לדוד וליואב?.

ומובא במדרש תנחומא שהקיר שהאתון לחצה את רגלו של בלעם היא הייתה הגל אבנים שהקימו לבן ויעקב בשעת הברית והשבועה ביניהם. וכידוע דברי חזל שבלעם הוא לבן הארמי והלך כעת להפר את השבועה ולכן יד העדים תהיה בו בראשונה והגל אבנים, שהם העדים, פגעו בו בראשונה וכמו שידוע המעשה בבחור ובחורה שנשבעו להתחתן והבור והחולדה נקמו את שבועתם ולכן הגל אבנים הזו היא נקמה את דבר הפרת השבועה.

ואפשר לבאר ולומר: בלעם לא עשה מעשה אלא רק חשב מחשבה להזיק לעם ישראל ולקללם והיה צריך את הכח של הסנהדרין לפסוק להלכה שמחשבה רעה של אומות העולם הקב"ה מצרפה למעשה ולכן עצם חציית הגל היא מחשבה רעה הנקרא הפרת השבועה ורק סנהדרין יכלו לפסוק זו להלכה והתירו לצאת למלחמה.

יזהר וישמר האדם ממחשבות רעות משום שהם שורש לרע ושורש לטוב, במחשבות טובות אפשר לבנות ולהבנות ולהגיע להשגות גדולות.

בשורות טובות והצלחה מרובה