והנה מגמרא זו אפשר ללמוד יסוד גדול בחיינו ומצוה לשימו מול עינינו, הנה ישנה עוד גמרא (מסכת ברכות ל"ה), שהגמרא שואלת: מה ההבדל בין דורות הראשונים לדורות אחרונים?, והגמרא מתרצת ואומרת שדורות הראשונים כאשר היו מביאים את תבואתם לביתם היו מכניסים את התבואה מהדלת, דורות אחרונים היו מכניסים את התבואה מהגג.

והגמרא מפשרת, מה ההבדל בין להכניס את התבואה מהדלת או מהגג?. וכך אומרת הגמרא: כאשר האדם מכניס את התבואה מהדלת מתחייב במעשר וכאשר מכניס את התבואה מהגג פטור הוא ממעשר, אם כך דורות ראשונים הקפידו להכניס מפתח ביתם ולהתחייב במעשר ודורות אחרונים ביקשו להפטר ממעשר על ידי שהכניסו את התבואה מהגג.

וקשה לנו, איך אפשר לאמר על דורות האחרונים, שזה לא הדורות שלנו או דורות של כמה מאות שנים, אלא דורות של יותר מאלף שנים של קדושי עליון, שכך ניסו להתחמק ממעשר ומי כמוהם ידע את גודל הצדקה, "עשר בכדי שתתעשר" ובמצוה היחידה הזו נאמר בתורה ובחנוני נא בזו?.

אלא אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, כאשר אדם מקיים מצוה שהוא מחוייב לה מהתורה אין שכר בעולם הזה השכר הוא בעולם הבא, אך כאשר אדם מקיים מצוה מעבר למה שהוא מחוייב מהתורה השכר הוא גם בעולם הזה. אנו מחוייבים לקיים את התורה ואת המצוות בצורה שלא להיות כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ומחוייבים לחזק את זה ויהי מורא שמים עלכם.

אך במצוות שמעבר לחיוב, כגון יהודי מחוייב במצוות תפילין כל מה שמהדר מעבר לתפילין כשרות יש על זה שכר בעולם הזה וכן כל מצוה ומצוה ההידור, השכר הוא בעולם הזה.

ועל פי זה יובן, דורות ראשונים הכניסו את תבואתם מדלת ביתם, לא ציפו לשכר, דורות אחרונים הכניסו מגגות ביתם וכך נפטרו מהמעשר ואף על פי כן שפטורים מן המעשר נתנו מעשר ואז זכו לקיים מצוה שאינם מחוייבים בה והשכר כפול ומכופל בעולם הזה גם.

ועל פי יסוד זה תובן עוד גמרא במסכת ברכות (דף כ"ח) על רב זירא, כשהיה מתעייף מללמוד תורה היה הולך לפתח של הישיבה של רבי נתן והיה מחכה לתלמידי חכמים שיכנסו ויצאו והיה עומד בפניהם, שאלו אותו: מדוע אתה נוהג כך?, אמר להם אני עומד ויושב בכדי לקיים מצוות כיבוד תלמידי חכמים כך שאקבל שכר.

ואפשר לבאר על פי דברינו את הגמרא, על לימוד תורה רב זירא ידע שבעולם הזה לא יקבל שכר, מחוייב ללמוד תורה, אבל על כבוד תלמידי חכמים שהוא לא מחוייב ללכת לפתחי הישיבה ולעמוד ולשבת בפניהם על זה יהיה לו שכר גם בעולם הזה.

אם כך מכל דברינו אלה יוצא שכמה שאדם לא מחוייב ועושה השכר גדול בעולם הזה.

ועל פי זה יובן תשובת הקב"ה למלאכי השרת, ברכת המזון וברכה אחרונה אדם מחוייב לברך רק כאשר שבע מדין תורה אך חכמים חייבו אותנו לברך גם על כזית וגם על כביצה, אם כך בני ישראל מקפידים בדבר שהם לא מחוייבים ולכן השכר הוא גם בעולם הזה וכל העניין של "ישא ה' פניו אליך" ושאלת מלאכי השרת יורד.

לכן נשים מול עינינו ביתר שאת וביתר עוז, בודאי בימים טרופים אלו, להקפיד במצוות אשר בני אדם לא מקפידים בהם ובמתי מצוה, ולהרבות במעבר למחוייבות שלנו ואז הברכה השפע והשלום בגדר של "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" יתרבו עד בלי די.

 נחזק ונגדל בימים אלו את קהילתנו הקדושה שובה ישראל ביתר עוז וביתר שאת.

 בשורות טובות והצלחה מרובה.