הנה זה זמן להתחזק בקירבה להקב"ה בהכנעת הלב "לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה".
"הטיבה ברצונך", ירחם על ארץ ישראל ועל יושבי ארץ ישראל.
הנה היום אחד מן התלמידים היקרים והאהובים שאל אותנו מה צריך להתחזק בימים אלו, חשבנו בדעתנו זה זמן להתחזק במידת האמת, הרבה אנשים חשבנו בדעתנו שהם אנשי אמת אך דוד המלך צועק ואומר: "כי כל אדם כוזב", ויזהר ביותר ממידת הצביעות משום שהצביעות היא מהמידות הקשות והחמורות ביותר.
וזוכרים אנו מעשה אשר שמענו בקטנותנו וכל חיינו שמנו אותו מול עיננו, במלך גדול אשר נגנב מביתו אוצר גדול והמלך כעס כעס גדול ושלח את כל חייליו לחפש את האוצר, באותה עיר גר אדם פשוט וצנוע אשר אביו לפני מותו ציווה ואמר לו: בני תדע שמי שתראה אותו מתחסד יותר מידי ומספר על נאמנותו ועל יושרו ועל אהבתו תדע ששקר דובר. והנה בתוך כל החיפושים אשר חיפשו חיילי המלך אחר האוצר הגיע שמועה למלך שמי שגנב את האוצר הוא אותו אדם ישר וטוב לב, אשר קיבל את צואתו מאביו להיזהר ולהישמר מן הצבועים אשר מראים כלפי חוץ את יושרם הגדול.
המלך הוציא במשפט מהיר את דינו לתליה, כל העיר הוזמנו לכיכר העיר לשעה מסוימת להוציא את האדם החשוד בגנבה להריגה, המלך עמד במרכז הכיכר ליד חבל התליה והחשוד בגנבה מובא לתליה, רגע לפני שהוציאו אותו להריגה צעק: אתם מוציאים אותי להריגה, אני לא עשיתי כלום, השוטר שהאשים אותי הוא עשה הרע והוא גנב ורק לנקות עצמו העליל העלילה עלי.
מיד המלך שהיה הגון שלח לבדוק בביתו של השוטר ומצא שם את הגנבה.
באותה שעה שאל המלך את האדם ההוא: מדוע הצבעתה רק על השוטר, הרי הוא ודאי לא היה נראה החשוד, מדוע לא על איש אחר הצבעת, איך ידעת שזה הוא?.
אמר האדם: זו צואת אבי, האנשים שנראים ומראים עצמם צדיקים יותר מידי הם הגנבים ובאותה שעה שהוצאתי להריגה ראיתי את השוטר הולך ומסתכל על הרצפה ונזהר לא לדרוך על נמלים, הבנתי שזו צדקנות לא אמיתית וטמון בה שקר גדול מאוד.
ולכן יזהר האדם מן הצבועים ומן המצטדקים יותר מידי, כשעין אמיתית תבחן אותם באמת, בלי משוא פנים, ימצא בסוף את מעשיהם הרעים והגרועים, אשר רק להסתיר את חרפתם עשו את כל מעשיהם והביאו אסון על הכלל בשביל טובת הנאה פרטית וקטנה. אך ועצת ה' היא תקום.
וכך אפשר לבאר על עשיו אשר היה מהצבועים הגדולים, כאשר פגש את יעקב אבינו ביקש ממנו "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה".
וקשה, מדוע עשיו מבקש שהוא ישב, יפתח את פיו ויעקב ישפוך לו לתוך פיו את האוכל? אלא עשיו הצבוע ידע שההלכה אומרת: דבר שטיבלו במשקה והוא רטוב צריך נטילת ידים ולכן רצה להראות את עצמו צדיק, כפי שהיה שואל איך מעשרים את המלח וכך מראה לכולם שהוא מקפיד לא ליגוע בידיו שיצטרך נטילה ולכן ישפכו את האוכל לתוך פיו.
ולכן יעקב עונה ואומר לו: אם אתה כל כך מקפיד ונזהר תמכור לי את הבכורה, מדוע?, כי בכור יש לו דינים מרובים ובנקל יכול לחטוא ולכן תמכור לי את הבכורה שלא תיכשל חס ושלום.
וזה סוף הצבועים שחרפתם וקלקלתם מתפרסמת.
"ואני אבטח בה' ", "עוזי וזמרת יה ויהי לי לישועה".
וכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.