מאבדים מהיסודות הרוחניים אשר היו נכסי צאן ברזל מדורי דורות
הרב יאשיהו פינטו
28.03.12 / 16:23
להאזנה לתוכן:
והנה מהרהרים בדעתינו לחדד יסוד גדול לכל אחינו ורעינו, הנה כשנתבונן בדורות אלו נמצא, שהחמימות במצוות אצל הילדים של הדור החדש ירד פלאים, אין את האש בעשיית המצוות, כולם מקיימים כמצות אנשים מלומדה, אך האש הגדול ירד. וקשה מדוע ירד הרי היום ישנם יותר כלים לקיים מצוות, יותר כלים להבין דברים, מדוע ירד החמימות של המצוות?
"ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית", וקשה, מדוע הכפל של לשון התורה, שה לבית אבות שה לבית, הרי נאמר כבר שה לבית אבות מדוע צריך לכפול שה לבית ?.
והנה מהרהרים בדעתינו לחדד יסוד גדול לכל אחינו ורעינו, הנה כשנתבונן בדורות אלו נמצא, שהחמימות במצוות אצל הילדים של הדור החדש ירד פלאים, אין את האש בעשיית המצוות, כולם מקיימים כמצות אנשים מלומדה, אך האש הגדול ירד. וקשה מדוע ירד הרי היום ישנם יותר כלים לקיים מצוות, יותר כלים להבין דברים, מדוע ירד החמימות של המצוות?, והנה ההפך היה צריך לקרות, בדורות שעברו חורבן של השואה האיומה, שהילדים ראו איך רוצחים את הוריהם על אפיית מצות ועל תקיעת שופר ועל ברית מילה היו עם חמימות גדולה לתורה ומצוות ואנו, בדור שובע אשר כל טוב יש בו, איבדנו את החמימות, את הדבקות, דברים אלו כואבים מעומקא דליבא עד דמעות בעיניינו.
אך חושבים אנו בדעתנו לבאר ולחזק יסוד גדול: האדם נברא מחומר גס שזה הגוף, והנשמה הטהורה, הנשמה הטהורה יונקת את כוחה ממצוות ומעשים טובים אשר עושה האדם, אך החומר הגס של הגוף לא תמיד מושפע מאותם מעשים של התורה והמצוות אשר משפיעים על הנשמה ולא בהכרח בצורה ישירה על הגוף ומה שמשפיע על הגוף אלו מצוות ומעשים טובים שעושה האדם בגופו ממש.
ולכן דווקא בדור הזה, אשר פחות מתאמצים במצוות בגוף, הגוף גודל בלי עידון רוחני ומושפע מגשמיות בלבד וכך מיום ליום, משבוע לשבוע, חודש לחודש, הולכים ומאבדים מהיסודות הרוחניים אשר היו נכסי צאן ברזל מדורי דורות חקוקים לאבותנו ולאבות אבותינו.
ולכן צריך האדם להקפיד לקיים מצוות בגופו גם ויזדרז כל מצוה אשר צריך לעמול ולטרוח בגופו לקיימה הוא כמת מצוה למסור נפש לקיימה.
והנה כשנתעמק, מצוות סוכה, זוכרים אנו בקטנותינו, בסיום יום הכיפורים עם מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, מיד היו רצים כולם לעמול להכין את הסוכה הקדושה, מרימים, מורידים, משתדלים כל אחד לעשות את כל אשר יכול, מזיעים וכו'. טירחה ועמל גדול מאוד בהכנת ובניית הסוכה, היום הכל בקלות גדולה.
לפני כמה חודשים התיעצו איתנו אנשים באמריקה לבנות סוכה חשמלית עם כפתורים, נבנית ומתפרקת, אין עמל, אין טירחה, אין יגיעה, הכל בקלות גדולה.
ארבעת המינים, פעם היו הולכים לחנות שעות רבות ובוחרים את האתרוג המיוחד ביותר, ההדסים הטובים על פי כל הדעות, הלולב הטוב ביותר, היום המוכר מראש שומר כמה אתרוגים מיוחדים למרבה במחיר, לא צריך לבדוק מאומה וגם ההדסים מגיעים עם ההכשר הטוב סגורים בקלות גדולה, בלי עמל, בלי טירחה.
נרות חנוכה, בדור שעבר היו מכינים את השמן הטוב ביותר ולוקחים צמר גפן ומכינים אותו מבעוד יום שיהיה הדוק היטב היטב, היום קונים קופסה אשר שם הכל מוכן בלי שום עמל וטירחה הכל בקלות, הגוף לא טורח בכלום.
וביותר בחג הפסח, היום הולכים לחנות וקונים את המצות בקלות גדולה, ב"ה כולם קונים את המצות המהודרות ביותר, אך בימים קדם עוד בדור הקודם, אשר אנו היינו חלק ממנו, היו הולכים, קונים את החיטים, מכינים את המים, טוחנים וכו. וכן בענייני המאכלים לא היו קונים בחוץ כלום מה שהיה אפשר בבית וגם אם הקלו לקטנים לאכול דבר מהחנות, הגדולים נזהרו ונשמרו לא לאכול מדבר שדומיא לחמץ.
אך היום הכל בקלות גדולה, קונים הכל, מקלים על עצמנו במינימום עשיה, משלמים עבור הנוחות וחוסר העשיה. אמת הדורות השתנו שינוי עצום, אך הגוף החומר הגס לא השתנה ורק יותר ויותר מתעבה והמצוות האלו אשר עדנו אותו התמעטו ופחתו וכך התאווה והגשמיות גדלה וגודלת מיום ליום והנתק בין הגוף לנפש גודל מיום ליום. ולכן נשתדל לחזק בנפשנו לעמול ולטרוח בגוף עבור מצוות ומעשים טובים.
וידוע המעשה באחד הצדיקים אשר באו להתיעץ איתו על בחור בישיבה אשר הינו גס הוא, אינו לומד ואין לו עדינות הנפש ורצו להוציאו מהישיבה, אותו צדיק אמר לרב הישיבה: אנחנו בערב פסח תבקשו ממנו שהוא ינקה את כל הישיבה לפסח ויקח על עצמו כל ענייני הטורח של פסח בישיבה. וכך היה, אחרי פסח בזמן מועט בא רב הישיבה לצדיק ואמר לו: התלמיד הגס, הלא עמל, נהפך לתלמיד מיוחד אשר עמל בתורה ושינוי גדול בחייו קרה, וכל זה מעמל וטורח אשר טרח לפסח, הגשמיות וחומר הגס שבגופו התעדן.
ודבר זה חיוב גדול לחזק אצלנו ואצל כל קרובינו ובנינו לקיים מצוות שבגוף לעמול ולטרוח.
וכשנתעמק נבאר דברי הפסוק (במדבר כ"ג): "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עמו", לא ראה עמל בישראל הפירוש: העמל והטורח אינו נראה אצל ישראל, עם ישראל מקיים את המצוות בשמחה גדולה מאוד וזה לא עמל וטורח.
ונקפיד על עצמנו לקיים "לא תיטוש תורת אמך", כל החומרות אשר החמירו אבותינו בפסח נקפיד אחריהם אפילו אם צריך לעמול בגופנו.
והנה בימים אלו יותר מחמש עשרה אלף מנות מחלקים בארץ הקודש וכן בניו יורק, במיאמי ובלוס אנג'לס וכן בישיבה הקדושה בפראג, המלאכה רבה והמצוה גדולה, הטירחה והעמל והיגיעה לארוז ולהכין גדול ביותר ואפשר הרבה לזכך הגשמיות על ידי העמל הגדול והיגיעה במצוה גדולה זאת.
ויובן ראשית דברינו הכפל, "שה לבית אבות שה לבית", מדוע צריך לאמר גם לבית ?, אלא לבית זה לחינוך המשפחה שבני הבית יראו לוקחים שה מכניסים אותו לבית ארבעה ימים קושרים אותו לקרעי המיטה, מאכילים, משקים אותו וכו', זה חינוך גדול וזה שה לבית לחינוך הבית, והכח הגדול הטמון בחינוך לבני הבית הוא נחקק לדורי דורות.
ולכן הרשע של ההגדה שואל: מה העבודה הזאת לכם?, הרשע לא שואל על המצוות על המעשים הטובים רק על העבודה על העמל וטורח כי יודע איך ירד העמל והטורח בסוף הכל יפול וירד לטמיון, לכן שאלתו: מה העבודה הזאת לכם.
נשתדל לחזק עצמנו ולזכך את גופנו ולטהר את נפשותינו. וידעו שעת דודים בא וגאולה גדולה בפתחינו וצרה ויגון לכל עוכרי ישראל.
ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.
נשמח יחד ביום חמישי בהיכל הישיבה הקדושה באשדוד במנהג אשר ניהיה כחזקה, ברכת החג שמח לכל אהובינו וחביבנו.
בשורות טובות עוד הימים האלו.
והנה מהרהרים בדעתינו לחדד יסוד גדול לכל אחינו ורעינו, הנה כשנתבונן בדורות אלו נמצא, שהחמימות במצוות אצל הילדים של הדור החדש ירד פלאים, אין את האש בעשיית המצוות, כולם מקיימים כמצות אנשים מלומדה, אך האש הגדול ירד. וקשה מדוע ירד הרי היום ישנם יותר כלים לקיים מצוות, יותר כלים להבין דברים, מדוע ירד החמימות של המצוות?, והנה ההפך היה צריך לקרות, בדורות שעברו חורבן של השואה האיומה, שהילדים ראו איך רוצחים את הוריהם על אפיית מצות ועל תקיעת שופר ועל ברית מילה היו עם חמימות גדולה לתורה ומצוות ואנו, בדור שובע אשר כל טוב יש בו, איבדנו את החמימות, את הדבקות, דברים אלו כואבים מעומקא דליבא עד דמעות בעיניינו.
אך חושבים אנו בדעתנו לבאר ולחזק יסוד גדול: האדם נברא מחומר גס שזה הגוף, והנשמה הטהורה, הנשמה הטהורה יונקת את כוחה ממצוות ומעשים טובים אשר עושה האדם, אך החומר הגס של הגוף לא תמיד מושפע מאותם מעשים של התורה והמצוות אשר משפיעים על הנשמה ולא בהכרח בצורה ישירה על הגוף ומה שמשפיע על הגוף אלו מצוות ומעשים טובים שעושה האדם בגופו ממש.
ולכן דווקא בדור הזה, אשר פחות מתאמצים במצוות בגוף, הגוף גודל בלי עידון רוחני ומושפע מגשמיות בלבד וכך מיום ליום, משבוע לשבוע, חודש לחודש, הולכים ומאבדים מהיסודות הרוחניים אשר היו נכסי צאן ברזל מדורי דורות חקוקים לאבותנו ולאבות אבותינו.
ולכן צריך האדם להקפיד לקיים מצוות בגופו גם ויזדרז כל מצוה אשר צריך לעמול ולטרוח בגופו לקיימה הוא כמת מצוה למסור נפש לקיימה.
והנה כשנתעמק, מצוות סוכה, זוכרים אנו בקטנותינו, בסיום יום הכיפורים עם מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, מיד היו רצים כולם לעמול להכין את הסוכה הקדושה, מרימים, מורידים, משתדלים כל אחד לעשות את כל אשר יכול, מזיעים וכו'. טירחה ועמל גדול מאוד בהכנת ובניית הסוכה, היום הכל בקלות גדולה.
לפני כמה חודשים התיעצו איתנו אנשים באמריקה לבנות סוכה חשמלית עם כפתורים, נבנית ומתפרקת, אין עמל, אין טירחה, אין יגיעה, הכל בקלות גדולה.
ארבעת המינים, פעם היו הולכים לחנות שעות רבות ובוחרים את האתרוג המיוחד ביותר, ההדסים הטובים על פי כל הדעות, הלולב הטוב ביותר, היום המוכר מראש שומר כמה אתרוגים מיוחדים למרבה במחיר, לא צריך לבדוק מאומה וגם ההדסים מגיעים עם ההכשר הטוב סגורים בקלות גדולה, בלי עמל, בלי טירחה.
נרות חנוכה, בדור שעבר היו מכינים את השמן הטוב ביותר ולוקחים צמר גפן ומכינים אותו מבעוד יום שיהיה הדוק היטב היטב, היום קונים קופסה אשר שם הכל מוכן בלי שום עמל וטירחה הכל בקלות, הגוף לא טורח בכלום.
וביותר בחג הפסח, היום הולכים לחנות וקונים את המצות בקלות גדולה, ב"ה כולם קונים את המצות המהודרות ביותר, אך בימים קדם עוד בדור הקודם, אשר אנו היינו חלק ממנו, היו הולכים, קונים את החיטים, מכינים את המים, טוחנים וכו. וכן בענייני המאכלים לא היו קונים בחוץ כלום מה שהיה אפשר בבית וגם אם הקלו לקטנים לאכול דבר מהחנות, הגדולים נזהרו ונשמרו לא לאכול מדבר שדומיא לחמץ.
אך היום הכל בקלות גדולה, קונים הכל, מקלים על עצמנו במינימום עשיה, משלמים עבור הנוחות וחוסר העשיה. אמת הדורות השתנו שינוי עצום, אך הגוף החומר הגס לא השתנה ורק יותר ויותר מתעבה והמצוות האלו אשר עדנו אותו התמעטו ופחתו וכך התאווה והגשמיות גדלה וגודלת מיום ליום והנתק בין הגוף לנפש גודל מיום ליום. ולכן נשתדל לחזק בנפשנו לעמול ולטרוח בגוף עבור מצוות ומעשים טובים.
וידוע המעשה באחד הצדיקים אשר באו להתיעץ איתו על בחור בישיבה אשר הינו גס הוא, אינו לומד ואין לו עדינות הנפש ורצו להוציאו מהישיבה, אותו צדיק אמר לרב הישיבה: אנחנו בערב פסח תבקשו ממנו שהוא ינקה את כל הישיבה לפסח ויקח על עצמו כל ענייני הטורח של פסח בישיבה. וכך היה, אחרי פסח בזמן מועט בא רב הישיבה לצדיק ואמר לו: התלמיד הגס, הלא עמל, נהפך לתלמיד מיוחד אשר עמל בתורה ושינוי גדול בחייו קרה, וכל זה מעמל וטורח אשר טרח לפסח, הגשמיות וחומר הגס שבגופו התעדן.
ודבר זה חיוב גדול לחזק אצלנו ואצל כל קרובינו ובנינו לקיים מצוות שבגוף לעמול ולטרוח.
וכשנתעמק נבאר דברי הפסוק (במדבר כ"ג): "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עמו", לא ראה עמל בישראל הפירוש: העמל והטורח אינו נראה אצל ישראל, עם ישראל מקיים את המצוות בשמחה גדולה מאוד וזה לא עמל וטורח.
ונקפיד על עצמנו לקיים "לא תיטוש תורת אמך", כל החומרות אשר החמירו אבותינו בפסח נקפיד אחריהם אפילו אם צריך לעמול בגופנו.
והנה בימים אלו יותר מחמש עשרה אלף מנות מחלקים בארץ הקודש וכן בניו יורק, במיאמי ובלוס אנג'לס וכן בישיבה הקדושה בפראג, המלאכה רבה והמצוה גדולה, הטירחה והעמל והיגיעה לארוז ולהכין גדול ביותר ואפשר הרבה לזכך הגשמיות על ידי העמל הגדול והיגיעה במצוה גדולה זאת.
ויובן ראשית דברינו הכפל, "שה לבית אבות שה לבית", מדוע צריך לאמר גם לבית ?, אלא לבית זה לחינוך המשפחה שבני הבית יראו לוקחים שה מכניסים אותו לבית ארבעה ימים קושרים אותו לקרעי המיטה, מאכילים, משקים אותו וכו', זה חינוך גדול וזה שה לבית לחינוך הבית, והכח הגדול הטמון בחינוך לבני הבית הוא נחקק לדורי דורות.
ולכן הרשע של ההגדה שואל: מה העבודה הזאת לכם?, הרשע לא שואל על המצוות על המעשים הטובים רק על העבודה על העמל וטורח כי יודע איך ירד העמל והטורח בסוף הכל יפול וירד לטמיון, לכן שאלתו: מה העבודה הזאת לכם.
נשתדל לחזק עצמנו ולזכך את גופנו ולטהר את נפשותינו. וידעו שעת דודים בא וגאולה גדולה בפתחינו וצרה ויגון לכל עוכרי ישראל.
ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.
נשמח יחד ביום חמישי בהיכל הישיבה הקדושה באשדוד במנהג אשר ניהיה כחזקה, ברכת החג שמח לכל אהובינו וחביבנו.
בשורות טובות עוד הימים האלו.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
