היצר הרע מקרר
הרב יאשיהו פינטו
06.02.12 / 18:08
להאזנה לתוכן:
גם גוי שבא ומתגייר נענש שקשה לו, משום שלא הזדרז להתגייר מהרגע שנכנס לליבו קירבה לעם ישראל ולהקב"ה. וקל וחומר על יהודי אשר מתעורר בליבו אהבת ה' שמחוייב בכל כוחו לרוץ לקיים את המצוה הבאה לידו בזריזות בשמחה ובאמונה ובביטחון.
לכל אהובינו וחביבנו ה' עליהם יחיו:
הנה, אנו נמצאים בזמן של מחשבות והרהורים בעבודת ה', בדרך לישיבה הקדושה בניו יורק ועולה בדעתנו קושיה גדולה בפרשת השבוע, פרשת יתרו: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים".
והנה משה רבנו הוא חלק מעם ישראל, אם כן מה התורה מדגישה את אשר עשה אלוקים למשה ולישראל, משה הוא חלק מעם ישראל, (רש"י דיבר בעינין זה). והרי ידוע אין מילה הקטנה ביותר מיותרת בתורתנו הקדושה אם כן מה ההוספה של משה ?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, אשר מחוייבים אנו לחדדו בנפשנו ולהשימו אבן יסוד בהשקפת חיינו. הרבה פעמים מתעורר באדם התעוררות של קדושה, של רוממות הנפש והאדם רוצה לקיים מצוה מסויימת, אך מהרגע שקיבל על עצמו לעשות מצוה או מהרגע שהרגיש קירבה ורצון לעשות מעשה טוב עד הרגע שעושה, היצר הרע מקרר אותו ומוריד אותו מעשיית המצוה או המעשה הטוב.
ועל זה אמר הרמב"ן: "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", שבשעה שבאה לאדם התעוררות יש להתחיל לעשות תיכף ומיד ע"כ.
וכן דקדקו בדברי חז"ל בעיניני צדקה: "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו". ועומק הדברים, כאשר מחזקים ומזכים אדם לתת צדקה ומשכנעים אותו לקיים המצוה, לא יתעכב המבקש וכן הנותן ליתן את אשר נדר או קיבל על עצמו בלי נדר, אלא מיד יתן כי אם מתעכב נגרם רעה גדולה, שני כאבים כואב לו, פעם אחת ברגע שהתרימו אותו ופעם שנייה כשלוקחים ממנו הצדקה. וזה עומק הפסוק: "נתון תיתן", כשאדם "נתון", מקבל ליתן, מיד "תיתן" בלי לחכות זמן ומדוע ?, "ולא ירע לבבך", שלא תצטער פעמים, גם בשעת הקבלה וגם בשעת הנתינה.
ולכן כל מצוה בזריזות גדולה יזדרז האדם לקיים ולעשות בלי שום עיכובים. וכך מצאנו באבינו הראשון אברהם: "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו", השכים ראשון, בלי שום עיכובים והוא בעצמו חבש את החמור וזה יסוד גדול, בדבר מצוה לא מתעכבים אפילו לא רגע אחד.
ונראה עד כמה מידת הדין תקפה על מי שמתעכב בדבר מצוה, הגמרא במסכת יבמות מ"ה אומרת: מפני מה גרים בזמן הזה מעונים ויסורים באים עליהם? ומתרצת הגמרא, מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה. והגמרא ממשיכה ואומרת: אמר רבי אבהו ויש אומרים רבי חנינה אמר דבר זה, מה הפירוש על הפסוק אשר נאמר אצל רות ונעמי: "ישלם ה' פעלך ותיהי משכורתך שלמה מעם ה' אלוקי ישראל אשר באת לחסות", והמפרשים פרשו: אשר באת מהר ולא התעכבת וברגע שהחלטת להתקרב לה' לא התעכבת אפילו לא רגע אחד.
והנה פה לומדים יסוד גדול, גם גוי שבא ומתגייר נענש שקשה לו, משום שלא הזדרז להתגייר מהרגע שנכנס לליבו קירבה לעם ישראל ולהקב"ה. וקל וחומר על יהודי אשר מתעורר בליבו אהבת ה' שמחוייב בכל כוחו לרוץ לקיים את המצוה הבאה לידו בזריזות בשמחה ובאמונה ובביטחון.
ויובן עינין יתרו, על פי דברים אלו, יתרו ישב ברומו של עולם, כהן מדיין, איש חשוב, עשיר, חכם, מרומם מעם, שמע שבני ישראל יצאו ממצרים למדבר, לא חיכה רגע אחד מה יהיה איתם, ישרדו את מלחמת עמלק, את המדבר הקשה, את הבעיות והצרות הפנימיות בלבנות את עצמם כעם אחרי עבדות ממושכת של מאתיים ועשר שנים, מיד בלי להתמהמה רץ למדבר.
ומהיכן למד יתרו לימוד זה לא להתמהמה ולרוץ מהר לקיים בשמחה ובלי מחשבה את הרצון והדבר הטוב?, ממשה רבנו, "את אשר עשה אלוקים למשה" ומה היה למשה?, כאשר נולד למשה הבן ומשה התמהמה למול את בנו, מהרבה סיבות ואפילו הנראות ודאי נכונות, סכנת הדרך וכו', משה עמד למות על ידי הנחש, עם כל גדולתו של משה וכל מה שהוא היה הגואל ואם היה מת על ידי הנחש מי היה הגואל של עם ישראל, בכל אופן הקב"ה מקפיד על משה, מדוע לא הזדרזתה לקיים את מצוות המילה!.
מזה למד יתרו מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, בזריזות גדולה וזה: "את אשר עשה אלוקים למשה", בעינין הברית וישראל זה עינין אחר.
והנה נלמד לימוד לעצמנו, בימים האלו אשר הכל נראה בחיינו שהכל זמין והכל אפשרי, אם לא הרגע רגע הבא, זה דור של דחיית דברים, יש הרבה עניינים זמינים מתחת ידו של האדם ודוחים דברים וכן בעוונות דוחים מצוות.
אך אל לנו לעשות טעות זאת וכל מצוה הבאה לידנו לא נתעכב לא נדחה אותה, מיד נקיימה בשמחה ובטוב לבב ונזכה על ידי זה לשפע רב מכל העולמות. ואף אנו כאשר נעמוד בזמנים אשר נצטרך גאולה מהר וישועה בלי עיכובים, כך ינהגו עימנו מן השמים משום ש "ה' צילך על יד ימינך הקב"ה". מתנהג עם האדם כמו צל, איך שאתה מזיז את ידך כך ה' מוזיז עימך.
ה' ישלח דברו במהרה ויגאל ויושיע השתא בעגלא ובזמן קריב.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
