מדוע אהרון לא התנגד בכל תוקף לעשות העגל?
הרב יאשיהו פינטו
31.07.11 / 18:31
להאזנה לתוכן:
כשעלה משה רבנו למרום להוריד את תורתנו הקדושה, התעכב משה על פי חישוב עם ישראל בשמים, עמדו העם על אהרון ואמרו לו: עשה לנו אלוקים כי זה האיש משה לא ידענו מה היה לו.
ומובא במדרשים, שהראה השטן לבני ישראל כביכול מיטה של משה ומלאכים מלוים אותה בשמים וכך חשבו שמשה נפטר וביקשו מאהרון לעשות את העגל. אהרון עמד ועשה לבני ישראל את העגל, וקשה, מדוע אהרון לא התנגד בכל תוקף לעשות העגל?.
וידוע, שאחד מן העבירות הקשות והחמורות אשר נעשו בעם ישראל מהיותם עם זה, העגל, אם כן מדוע אהרון לא התנגד בתוקף לעשות העגל?!. אלא אהרון לימד אותנו יסוד גדול, אם אהרון היה מתנגד לעגל היו אנשים אשר היו עומדים ושופכים את דמו ואהרון ידע, שפיכת דם של תלמיד חכם, כהן, מנהיג בעם ישראל, זה מן הדברים הקשים ביותר אשר גוררים חורבן גדול בעם ישראל.
לכן העדיף אהרון שיהיה העגל ולא חס ושלום ישפך דם של מנהיג בעם ישראל. והנה, פגיעה בתלמידי חכמים זה מהדברים החמורים והקשים ביותר. והגמרא מביאה:
שמעון העמוסני ויש אומרים נחמיה העמוסני היה דורש כל איתין שבתורה כיון שהגיע ל"את ה' אלוקיך תירא", פירש עד שבא רבי עקיבא ודרש" את ה' אלוקיך תירא" בא לרבות תלמידי חכמים. ולכן מי שפוגע בתלמידי חכמים, אמרו חז"ל, אין רפואה למכתו וכל מי שעושה למען תלמידי חכמים כמי שהעלה קרבן על המזבח. הנה, ימים אלו הם ימים של חשבון נפש גדול ביותר, כל אחד יודע את צרת נפשו וכל אחד צריך בכל כוחו לדעת היכן הוא נמצא, מבחינה רוחנית ואיך אישיותו בנויה.
ולדעת את צרת נפשו ועצם ידיעת צרת נפשו זה התחלת התיקון אשר צריך לתקן את תחלואיו. והנה חשבנו בשבת קודש, ישנם כשבעה סוגים של אנשים: סוג אחד של בני אדם, הם אנשים אשר כל מהות חייהם היא לאכול ולשתות ולהנות מן החיים, כל חייהם הם חיים בשביל אכילה שתיה והנאה. סוג שני של בני אדם, הם אנשים אשר כל חייהם בנויים על רגשות, הרגשות מובילות אותם לקחת החלטות ולעשות את כל אשר עושים.
סוג שלישי של בני אדם, אלו אנשים אשר כל חייהם בנויים על השכל, מה שמובן בשכל, מה שמסתדר להם מבחינה שיכלית זה מה שעושים ומה שלא מסתדר לא יעשו גם אם ידעו שכך טוב לעשות. אם אין אישור של השכל לא יעשו. סוג רביעי של בני אדם, אלו אנשים אשר הגיעו כפסיעה אל האור, אל ההבנה של האמת, אך עדיין לא זכו להכנס לתוך האמת נמצאים כצעד לאמת.
סוג חמישי של בני אדם, אלו אנשים אשר זכו להכנס לאמת ומבינים את מהות החיים ומה טמון ונמצא בתורתנו הקדושה ובדרך ה'. סוג שישי של בני אדם, אלו אנשים אשר כל הספקות נעלמו והם מבינים את האמת וכל אי שביעות הרצון שלהם נעלמה והם שמחים ושבעי רצון ממה שיש להם בעולמם, שמחים בחלקם.
סוג שביעי של בני אדם, זו דרגה כפי שאומר דוד המלך בתהילים: "וליבי חלל בקירבי", אין מחשבה, לא של שביעות רצון ולא שלא שביעות רצון, הלב חלל- מעלה הגבוהה ביותר. הנה עבודת הרב, התלמיד חכם, לעמוד עם האדם בדרגות הללו.
אדם בעל דרגה ראשונה שחייו הם בשביל אכילה ושתיה מחוייב הוא לשמוע מוסר והדרכה לשנות את חייו ולילך בדרך חדשה ולתקן את תאוותו, אשר אין גבול וסוף לתאוות, משביעו רעב כמה שישביע את יצרו, היצר יהיה יותר רעב ועל ידי לימוד המוסר, שמיעת התוחכות אולי ישוב לדרך טובה הסוג השני של בני אדם, אלו אשר כל חייהם וכל החלטות החיים הם על ידי רגשות, זה גם לא דרך ה', האדם צריך להחליט ולעשות על ידי דעת תורה, על ידי המגדל אור של תורתנו הקדושה.
ולכן להתנהג על פי הרגש אשר קובע לו מתי להתקרב לה' ומתי פחות, מתי לקיים מצוה בהידור ומתי פחות, הרגש הוא לא מצפן של יהודי שומר תורה ומצוות ופעמים רבות, הרגש הוא עצת היצר הרע לאבד ולהרוס לאדם את כל חייו. הסוג השלישי, זה אדם אשר כל דבר צריך אישור שיכלי, זה לא דרך ה' משום שאנחנו צריכים לקיים את התורה כי ה' ציווה אותנו ולא משום שמובן לנו בשכל שטוב כך לעשות, אנו עבדים של הקב"ה וצריכים להרחיק את השכל ולקבל את דבר ה' בלי שכל, אחרי שקיימנו ועשינו רוצים להוסיף הבנה שיכלית מותר, אבל לא לפני העשיה של המצוה.
הסוג הרביעי, אלו אנשים אשר הגיעו לפתח אך קשה לעבור את הצעד המכריע, צריך האדם לדעת שישנם נהרות שלבד אתה לא יכול לעבור אותם ואתה צריך משהו שיודע לשחות טוב והוא יעביר אותך בנקל את הנהר.
וזה הקרבה לצדיק, התלמיד חכם והצדיק עברו את הנהרות הללו והם יודעים להגיע למחוז חפצם ואתה לא יודע, יכול לטבוע, לך אל הצדיק והוא יעביר אותך את הדרך הזאת.
אם כן הצדיק יחזק את בעל התאוה, בעל הרגש, בעל השכל ויוביל את הסוג הרביעי למחוז חפצו להגיע לדרגות גבוהות וכן הלאה במדרגות הבאות ימשיך על פי כוחו.
נשתדל בימים אלו להעבירם בחשבון נפש גדולה, על חיינו, על מעשנו, את הדם צריך לקררו על ידי מעשים טובים. ידוע מעשה מזעזע אשר מובא בחז"ל: שני אחים אשר היו יחד והיו שותפים בבית מלאכה, באחד הימים רבו ואחד האחים לקח סכין ודקר בליבו את אחיו והרגו וברח.
האמא ראתה את המעשה הקשה והצטערה מאוד ולא מחלה על מעשה האח, אך גם לא ידעה מה איתו, לקחה מן דם בנה המת כוס מלא בדם ושמה את הכוס בחדר השינה שלה, ובכל יום הסתכלה בכוס והרגישה שיש בו חום מיוחד, אחרי כמה שבועות הרגישה שהחום הזה עבר ונגמר, עמדה האם החכמה ואמרה:
היום גם הבן השני מת, אחרי זמן ביררו ומצאו שבאותו היום האח השני מת. כל עוד שופך הדם לא בא על עונש הדם נשאר חם וזה עומק : דמי אחיך צועקים מן האדמה.
כאשר קורה דברים קשים כאלו, כל עם ישראל צריכים לתקן את מעשיהם ולשוב אל ה'.
כל אחד מאיתנו ישתדל להתקרב עוד צעד לה' באמונה, בעוד קיום מצוה, בעוד מעשה טוב, בעזרה לזולת. אלו ימים אשר היו חורבן לעם ישראל, חרב ביתנו, גלינו מארצנו וכל הדברים הקשים קרו בזמן הזה. נשתדל יותר ויותר.
נשתדל בעוד כמה שעות להעתיר בעד כל אחינו ורעינו בציון מו"ר זקננו רבני חיים פינטו זצוק"ל.
ישתדלו כולם להדליק נר לכבוד רבנו חיים פינטו זצוק"ל ולקרוא תיקון הנפש.
ה' יתקן את נפשנו ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
