מילה רק בת 3 אותיות, מילה קטנה, כה פשוטה, ויחד עם זאת מכילה בתוכה אינסוף משמעויות וערכים שונים של הגנה, משפחתיות, סטטוס, ערכים, חינוך, תחושות ועוד.

כשהתחלתי לתכנן את הבית שמתעתד להיבנות לנו במושב, ישבתי אצל האדריכל ואמרתי לו: תקשיב, אני לא יודעת איך זה מרגיש 'בית' - אין לי מושג איך לתכנן מקום כזה, שאגיד 'פה אני מרגישה בבית'. איך אדע? מעולם לא חוויתי תחושה הקרובה לבית.

אל תטעו, אני לא נולדתי למשפחה הרוסה או ענייה ולא עברתי בתים כל תקופה. גרתי תמיד בבית, שהיה בבעלות המשפחה, עם שני אחים, שני הורים וגם כמה כלבים וחתולים. אך מעולם מעולם לא חשתי תחושה שאותה אני יכולה לכנות 'בית'. אך זה יכול להיות? שיהיה לך בית, יציב וקבוע, ועדיין, אתה מרגיש לא בבית - באף מקום?

אז אולי יש לי שאיפות או פנטזיות לגבי תחושה של ביתיות, אינני יודעת. יש רגעים קטנים שבהם אפשר להרגיש תחושה הכי קרובה לתחושה של בית, למשל, להיות בחיק האנשים שאיתם אתה מרגיש הכי הכי בנוח בעולם, או להיות בסיטואציה, חברתית או אחרת, אשר גורמת לך להרגיש שייך, הזדהות עם המקום, הסיטואציה, או האנשים בה. ואולי מתחת לכל אלו תחושה של בית זה משהו שנמצאת בתוכנו, תחושה פנימית שלנו עם עצמנו- להיות בנוחות עם מי שאנחנו, תחושת שלמות, מעין "לנוח אל תוך עצמנו" - וזהו הבית האמיתי.

מנקודת מבט רוחנית, מהו בית?

"מה השאלה? זהו אלוהים כמובן

"כשמרוקנים אתכם מכל התוכן הגופני שלכם, מה תקבלו? גוף. קופסא חיצונית למשכנו של הנשמה והנפש. הגוף - חוזר הוא אל האדמה, כמתכלה. משם מגיע  המשפט: "מעפר באת ואל עפר תשוב".

"ולהיכן כל השאר הולכים? והלא הם - לא פיסיים, לא מוחשיים, לא ניתן לדעת בהם או להעביר אותם ממקום אחד אל מקום אחר. הם חוזרים ומתאחדים עם האנרגיה שממנה הגיעו, אל אותו הגוף הלא-פיסי שממנה נוצרו.

"למרות שמעולם לא היו מנותקים ממנה, ברמה האנרגטית כמובן, הם חוזרים להתאחד איתה- זהו ה 'בית' הרוחני עליו את מדברת".

אז אם כך - יש בית ויש בית רוחני.

ואם הבית הפיסי שלנו, הגוף שלנו או ארבע הקירות שאנחנו חיים בהם הוא בית פיסי, נתון לשינויים, למעברים, לעזיבות, מתכלה, ובקצרה - משתנה ללא הרף - איך יכול זה להיות המקום בו אנו נרגיש בבית? הרי אין שם שום דבר קבוע על פני הארץ. גם אם יש לי משכנתא ל-30 שנים. חישבו על זה - בכדור הארץ עליו אנו חיים, דבר לא נשאר אותו הדבר: גבולות נפרצים, אנשים חוצים מדינות, האוזון מתכלה, רפורמות חדשות במדע בטכנולוגיה בחינוך, בהבנת האדם, כל אלו משפיעים על המרקם והאיזון של האדם, הטבע - ומה שביניהם. איך נרגיש כאן בבית? בעולם פיסי משתנה ללא הרף?

מה שנשאר תמיד, שאין לנו אפשרות להינתק ממנו או לשנותו - מרצון או לאו- הוא האלוהי ממנו נוצרנו. הוא זה היציב והטבעי יותר בחיינו. הקשר אליו, אל הבית הוא איתן. זה כמו עובר הגדל ברחמה של אמו והיה זה עבורו בית, חלק מישות גדולה יותר ממנו והיא אמו. הם בלתי נפרדים במשך 9 חודשים. הלידה משולה היא לירידה לחיים לכדור הארץ, לחיות את חייו כילד שהופך לנער ההופך לעלם ולבוגר, מתרחק מאמו ובונה לעצמו עולם שלם, מציאות השונה מהמקור ממנו הגיח. אך אותו המקום ממנו הגיע, הרחם או האנרגיה ממנה נוצר והקשר שלו אליה, הוא זה שלא ניתן לשלול או לבטל.

ואם כך עולה השאלה איך ניתן להקיש מן החיבור האנרגטי-רוחני הזה, לייצר את אותה התחושה של בית כאן, על הארץ? והרי אי אפשר באמת ליצור את אותה התחושה כאן, במציאות שהיא כולה ארעית, משתנה ללא הרף.

פירוש הדבר שהדרך היחידה ליצור תחושת בית על הארץ הפיסית היא על ידי הבאת, הנכחת תחושת החיבור הרוחנית הזו לכאן - שתהיה נוכחת באזור המחייה שלנו. לא לייצר חדשה, לא לנסות להשתייך, אלא פשוט להביא את את התחושה הזו לארץ ולהיות מחוברים למציאות משתנה מתוך ידיעה שאנו מחוברים כבר לבית- אין צורך לחפשו, לבנות אותו, לעבור מסעות בחיפוש אחר המקום שלנו בעולם. את אותה התחושה של חיבור ושייכות עד אין קץ למקור ממנו הגענו, כי רק מתוכה אפשר באמת לחוש חיבור למציאות משתנה ללא הרף. דומה הדבר להיזכרות הימצאותנו ברחם.

ואיך עושים זאת? יש כאלו שכבר עושים, וחיים את תחושת הבית שלהם דרך הרוח, מתוך היזכרות וחיבור מודע לכך שהרוח הזו נוכחת בחייהם לכל אורך הדרך - גם ביציב וגם בארעי. ויש אחרים שהתחושה מדגדגת להם, אך לא לחלוטין שם, עדיין מנסים לתפוס אותה. כל השאר ממשיכים לחפש בית פיסי מתוך ניתוק לרוח, אך לאלו אין טעם לדבר אליהם כאן, כי הם כלל לא יגיעו לשלב שבו יקראו שורות אלו, המזמינות לחיבור אל הרוח באופן ער ומודע.

אם כך, נמשיך בשבוע הבא, ודי לחכימא ברמיזה: נשוחח על משמעות ה'אהבה'.

שלכם, יפעת

יפעת סנטו היא מתקשרת ומנטור רוחני.