הציפורים מצייצות והשמש מנצנצת בנצנוצי "אור וניסים". השבוע הדלקנו נר ראשון של חנוכה ואיתו נדלקה גם כל הקהילה. ילדים ובני נוער, שוטרים ומתנדבים, עמותות חסד ועוד רבים, ביקרו בבתי אבות, בתי חולים, בתי ספר של החינוך המיוחד והאירו באהבת הנתינה את יומם של אלה הנזקקים לרגעי אור יותר מאחרים.

השבוע היו גם אורות מסוג אחר. מסנוורים, בוערים שהפרו את השקט ופילחו את החושך. "טפטוף" - קוראים לזה, טפטוף של רקטות. גושי ברזל בוערים בשמיים, שמשבשים את החיים על פני האדמה ומחזירים לשיח את המילה מלחמה.

השבוע הייתי בהדחקה. פריבילגיה ששמורה לאלה שלא צריכים, לרוץ למרחבים מוגנים. הדחקתי פחדים והשארתי את טווח הראייה פנוי לעיר שמדליקה נרות ונצבעת במופעי רחוב. עיר שטופת שמש באמצע דצמבר. "בשבת תחול התחממות" אומרים החזאים. לא טוב הסיפור הזה עם הגשם שמתאדה בדרכו אלינו ושולח מסרים יבשים של בצורת.

אני חושבת שהגיע הזמן בין הדלקת הנר לשירי חנוכה, להשחיל גם איזה "תפילת גשם קטנה".

השבוע בחרנו באור וכך גם בשבוע הבא.

נר רביעי של חנוכה.

שבת שלום. שבת שקטה.