הייתי רוצה לראות הרבה אנשים ערכיים ומוסריים כמו אבא שלי, שחיים בתוכנו. לכן התרגיל הזה של חיים שיש להם פג תוקף, שנגמרים יום אחד, חייב להעשות, על ידי כל אחד מאיתנו.

בתוכינו קיימים נכסים שהם יחודיים לנו, שכדאי שנלמד להכיר אותם, כדי שלא נשכח את עצמינו, כדי שנוכל לנשום טוב יותר, כדי שנהיה בריאים, שמחים יותר וגאים ומאושרים במי שאנחנו ונהיה דוגמא חיה ונהדרת לילדים שלנו.

אנחנו לא באמת יודעים מתי נמות. אבל אם היה לנו רק חצי שנה לחיות מה היינו עושים ?

מה היה מקפיץ אותנו מהמיטה בבוקר? איך היינו מדמיינים את עצמנו בצורה אופטימלית?

חופש, בריאות ואהבה- חיים אמיצים, ללא פחד? אלו ססמאות.

הרבה כסף בפחות השקעה בזמן? תוצאה בלי מהות.

שמחה, אושר חיוניות, אופטימיות? עוד ססמאות.

אני מאמינה, שיצירה מתמשכת, שנוגעת בלב ובנשמה שלנו עם נתינה ועזרה לאחרים ועם אמפקט חברתי אמיתי, כזאת שעוזרת לאחרים לצמוח, מעניקה תשובה למה אנחנו צריכים לעשות בעולם הזה. שלא תתבלבלו אני מדברת על מודלים עסקיים ברורים בקריירה והעשייה שלנו, אך בעלי התכוונות לאמפקט וערך חברתי אמיתי.

אני מאמינה בתוכנית פעולה, במשימות ברורות עם לוחות זמנים, שאנו פועלים על פיהם. אחרת הכול נשאר בגדר רעיון חולף והחיים נשארים באותו מקום, ללא תזוזה, ללא שפע.

אני מאמינה שאיפה שהכי מפחיד אותנו, לשם צריך ללכת. שם הצמיחה הכי גדולה שלנו.  

אם תתחילו לעשות את הרשימה הזאת של השישה חודשים נראה לי שתבטיחו בוודאות אריכות ימים של חיים שהיינו רוצים לחיות באמת ולא חיים של אחרים, שמוכתבים עי השרדות ופחד ודריכה במקום, כאלו שהוטמעו ברבים מאיתנו, מילדות ועי חברה, מערכת חינוך וסביבה שלעיתים קרובות סירסה אותנו או שלא נתנה לנו כלי עבודה וכישוריי חיים אמיתיים.

אנחנו צריכים ללמוד, לעבוד קשה ובהתמדה, בדרך בה אנו הולכים. זה מפסיק להיות קשה, ברגע שאנחנו פועלים למימוש החלומות האמיתיים שלנו ובמימוש הנכסים המדוייקים של מי שאנחנו, כי זה גורם לנו להיות מאושרים ושמחים ומלאי אנרגיות.

לא משנה מה אנחנו עושים בחיינו, קוסמטיקאית, או אדריכלית או יזמת או בעלת חנות ספרים או בר. יש מהות ושפע, בלשרת אחרים ובלתת ערך אמיתי. אנחנו צריכים להשקיע זמן באנשים שאנחנו אוהבים, בהורים, בילדים, במשפחה, בחברים שלנו ולהשאיר להם עולם טוב יותר לחיות בו

אז אם היתה לכם שנה לחיות מה הייתם עושים באמת ולא רק מפנטזים