לשם מה בכלל לשתף את הציבור?

ד"ר משה דרור

שיתוף הציבור בקבלת החלטות הוא הליך דמוקרטי הפונה לחוכמת ההמונים. על פי התפיסה ההולכת ומתפתחת בעולם כולו, נכון למקבלי ההחלטות השלטוניות להיוועץ עם הציבור ולשמוע את דעתו, בעיקר בנושאים העתידים להשפיע על איכות חייו.

למפרע ייאמר כי להליכים לשיתוף הציבור יש שני צדדים. הצד המשתף – הוא צידם של נבחרי הציבור המעלים סוגיות שעל הפרק ומבקשים להבין את עמדתם של התושבים לגביהן, והצד המשתתף – זה של התושבים, הנכונים להביע את דעתם במטרה לקדם את האינטרסים שלהם.

בעידן המודרני אמצעי המדיה והתקשורת הבין-אישית הולכים ומתרבים גם בעזרתן של רשתות חברתיות. עניין זה מעצים במיוחד את ידיעתם והתעניינותם של תושבים בנוגע לסביבת מגוריהם ולא רק. הם מעורבים יותר, אכפתיים יותר ויודעים לא פחות ממקבלי ההחלטות מה טוב ונכון עבורם.

לשאלה למי טובים ונכונים ההליכים הללו, התשובה היא שהם משרתים את שני הצדדים – את המשתפים ואת המשתתפים כאחד. נבחרי הציבור מן הצד האחד זוכים לקבל בזכות ההליכים החלטות נכונות וטובות יותר; בעלות התנגדות פחותה להן; הם זוכים לקרבה רבה יותר בינם לבין התושבים. התושבים מן הצד האחר זוכים להקשבה להצעותיהם; מעלים הצעות שאולי הנבחרים לא חשבו עליהן; מבינים טוב יותר את ההחלטות המתקבלות.

אם כך וככל שהליכים לשיתוף הציבור מיטיבים עם כולם, איך ניתן להסביר שהם אינם מקוימים שמידה מספקת? איך הם אינם נחלת הכלל עדיין, למרות היתרונות הטמונים בהם? ומדוע הפוליטיקאים אינם מנצלים אותם ביתר שאת?

על כך, בכתבות הבאות בהן נעמוד על סוגי ההליכים לקבלת החלטות שלטוניות, על מורכבותם, על אופן קיומם ובעיקר, על תרומתם להגברת האמון בנבחרים ולשדרוג הדמוקרטיה. ככל שתתעוררנה שאלות, אתם מוזמנים להעלותן כאן בתגובות. ייעשה מאמץ להשיב עליהן בכתבה העוקבת.

 -

ד"ר משה דרור חקר במהלך שנים רבות את נושא שיתוף הציבור בארץ ובעולם. עבודת הדוקטורט שלו מוקדה בהליכים לשיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל.