ד"ר משה דרור

האם נכון יהיה לחשוב שמשום המגבלות הנלוות לווירוס הקורונה, לא יבוצעו הליכים לשיתוף הציבור לקראת ביצועם של פרויקטים תכנוניים ואחרים? התשובה היא חד משמעית: לא. הליכים לשיתוף הציבור יכולים ואף צריכים להמשיך ולהתבצע, למרות המגבלות.

בעזרת הטכנולוגיות המתקדמות בימינו, קיימת אפשרות לרב שיח עם התושבים, גם באמצעות תוכנת ה"זום" למשל. גם דרך מכשירי הטלפון הניידים שברשותם של רוב תושבי המדינה. אפילו עם פחות מאמץ מן השיטה שנהוגה הייתה לקיומם של מפגשי תושבים באולמות. אז נכון שהשיח הוא מעט שונה; נכון שלא תמיד אוכלוסיות מבוגרות שולטות על התוכנה ומסוגלות להשתתף בדיונים; נכון שהשיטה חסרה את המפגשים האישיים הבלתי אמצעיים בין המתדיינים. ולמרות זאת, השיטה הדיגיטלית היא נוחה: ללא הצורך לצאת מהבית, ללא בעיות חניה ובנוחות מרבית.

גם בשיטה הדיגיטלית ניתן לחלק את המשתתפים ל"חדרי שיח" קטנים יותר – במקרים בהם מדובר במשתתפים רבים. המפגשים הדיגיטליים מוקלטים ומקלים על רישומם של הפרוטוקולים בהם מועלות הצעות התושבים. קל להציג בפני המשתתפים תוכניות, הדמיות, תמונות וסרטים באופן ברור על ידי מארגני המפגשים וגם, קל לאסוף את פרטיהם להמשך דיווח על התקדמות השיח.  

לכן אין סיבה, גם בתקופה הקשה של וירוס הקורונה, שלא לקיים הליכים לשיתוף הציבור על מנת להתייעץ עם אלו שההחלטות עשויות או עלולות להשפיע על חייהם. נהפוך הוא, הדרך היא קלה מתמיד הן לצד המשתף – שאינו זקוק להעמיד אולם למפגש, על כל המשתמע מכך – והן לצד המשתתף – שיכול ליטול חלק בדיונים בנוחות רבה, ממקום מושבו וללא שום מאמץ.

ככלל, הסיבות לאי קיומם של הליכים לשיתוף הציבור, אינן תמיד הגיוניות ובדרך כלל אינן קשורות לקשיי ארגון כאלה ואחרים. הימנעות משיתוף התושבים לקראת יציאתם לדרך של פרויקטים תכנוניים, עלולה להצביע על העדר שקיפות שלטונית ועל הרצון לביצועם על פי אינטרסים שלא בהכרח תואמים את האינטרס הציבורי.  

על הדרך לזכות בהליכים נכונים ואמיתיים לשיתוף הציבור - במאמר הבא.  

ד"ר משה דרור חקר במהלך שנים רבות את נושא שיתוף הציבור בארץ ובעולם. עבודת הדוקטורט שלו מוקדה בהליכים לשיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל.