כל שנה יום העצמאות מעלה בי מחשבות, השנה חשבתי על המילה "עצמאות". העצמאות, האישית והלאומית שלנו חמקה לנו מבין האצבעות, כמה נלקח מאיתנו ובמידה רבה, כן בזכות החיסונים, היא חזרה אלינו. מצד שני, משהו השנה בעצמאות הזו הלך לאיבוד, המפה הפוליטית הלא ברורה, בחירות רביעיות מאחורינו והמילה "חמישיות" היא משום מה לא מילה שמביכה כבר אף אחד. יצאנו לחירות, מעבדות הזום לחופש.

התמונות שסיכמו את יום העצמאות בכלי התקשורת היו כל מה שאנו צריכים כדי להכריז "ניצחנו", המנגלים בפארקים, פתיחת העסקים, אנשים מבלים בים ובמסעדות, משפחות מטיילות, תחושת החופש נראתה בכל פינה על המסך. אבל לפני שאתחיל להישמע כמו סיסמת בחירות, יש לומר, נכון, לא הכל נפתח, נכון, יש עוד דרך קדימה ויש לומר הקורונה עדיין לא מאחורינו. אך, את פסח חגגנו יחד וביום העצמאות ישב קהל בשידור חי ונופף בדגל וזה כל מה שצריך בשביל להכריז "עם ישראל חי".

המילה עצמאות אומרת שאנחנו לא תלויים באף אחד, אנחנו אדון לעצמנו הן כיחידים והן כמדינה אבל השנה האדמה רעדה, הכל התערער, התחושה שכולם רוצים ברעתנו התגברה, הן מכוח הטבע והנסיבות והן ממוסדות הציבור והתקשורת ואם לא הלכנו על אחד הנרטיבים האלה אז התחושה שהפתק בקלפי לא שווה כלום התעצמה, אז גם פגענו בסביבה וגם לא יצא לנו מזה ממשלה. אנשים רצו להשפיע אך לא הרגישו משפיעים באמת ומשהו באפקט של העצמאות האישית שלנו במדינה נלקח מאיתנו. בתור מדינה שמתגאה בכמה היא דמוקרטית מצאנו את עצמנו מצביעים לא מעט אך ללא תוצאה ואולי היה עדיף לא "לנצח" על המשחק החוזר שאנחנו משחקים כי התוצאה נשארת ללא שינוי. (ואולי תוצאה ללא שינוי היא תוצאה בפני עצמה?)

חשוב שנזכור עצמאות היא לא רק החופש שלנו לעשות מה שאנחנו רוצים, זו האחריות שלנו את מה שצריך לעשות גם אם זה לא מוצא חן בעינינו תמיד. כשאנחנו מגיעים לגיל 18 אנחנו בוגרים לפי החוק, יכולים לשתות אלכוהול, לגור לבד, להתגייס, לקבל החלטות לא קלות, לבחור בקלפי. העצמאות הזו היא אחריות עצומה שהסובבים שלנו במדינה סומכים עלינו איתה, הצטרפנו למעגל האחריות ואי אפשר להתנער ממנה כל כך בקלות. לא רק אנחנו במשוואה הזו, גם נבחרי הציבור שלנו, הם צריכים לקחת אחריות, הם חלק מהבעיה אבל הם גם הפתרון.

ובנימה אישית, השנה לכולנו נלקחה העצמאות, חלקנו חזרנו להורים, אני ביניהם, חלקנו איבדנו עבודה או יקרים לנו, חלקנו גילינו עוצמות אדירות בעצמנו, גילינו מי אנחנו, חלקנו גם גילינו מהי מנוחה, את הנטפליקס, את המשפחה. עם זאת, גם למדנו ללמוד לבד, חלקנו אף למדנו מחשבים, למדנו נדיבות ועזרה הדדית, למדנו לבשל ונהיינו קצת יותר מודעים כך שאפר לומר שהעצמאות הזו שנלקחה מאיתנו הביאה עמה גם הזדמנויות חדשות לעצמאות.

עכשיו אנחנו חוזרים לשגרה וזה לא מעבר קל בכלל, אני חזרתי לאוניברסיטה בלי הרבה רצון, בשור ועם תחושה של יום ראשון בכיתה א' אבל זה קרה והיה בסדר ויהיה יותר בסדר. העצמאות חוזרת אלינו ובגדול אנחנו רק צריכים לאמץ אותה לחיקינו ולהבין שזה באמת לא מובן מאליו.

תאיר