כבר כתבתי על האליטה בעבר, אותם אנשים שמנצלים את כוחם על מנת להפר את החוק ולמתוח גבולות. אותם אנשים שפוגעים בנשמות ומרסקים אותם. השבוע פורסם על חשד לאונס של עובדת על ידי בכיר בליגת העל. הרגשתי איך הטור חוזר על עצמו פעם נוספת ואז חשבתי לעצמי, אולי הגיע הזמן לדבר על מין?

אם אחרי הפסקה הזו אתם מתכוונים לדפדף אותי הלאה זה בסדר, אני לא מאשימה אתכם. זה נושא שגורם לאנשים לזוז בכיסא, להרגיש לא בנוח ורובכם כבר מרגישים שמיציתם אותו, שאתם מואשמים במשהו. אתם לא, כולנו אשמים ואפשר לתקן את זה, לא דורש הרבה מאמץ, רק לדבר.

הרי זו לא רק האליטה אשמה, אנחנו אשמים. ההתנהלות שלנו, הורים ומורים ששותקים כאשר ילדים מדברים על מיניות או כאשר שומעים בתקשורת על פגיעות מיניות ומעבירים ערוץ, מי אמר שככה צריך להתמודד עם התופעה? אנחנו כחברה אשמים, אנחנו מדברים על זה כאילו זה משהו אסור, רע, לא טוב, שלילי. קודם כל, זה לא. צריך וחשוב לדבר על זה, כדי ועל מנת שלא יקרו מקרים שכאלה, נוראים, חשוכים.

נכון, לא חינכנו אף אחד לאנוס, חלילה, אבל גם לא ממש דיברנו על זה, לא אמרנו מה עמדתנו בנושא, מה אנו חושבים על מגדר? על הישגיות, על גברים בעמדות כוח, על נשים במקום העבודה. העדפנו לשתוק והשתיקה הזו גרמה לאמונה ש״הכל בסדר״, רובנו לא הפכנו לתוקפים מינית אז כנראה שגם הילדים שלנו לא יהיו כאלה, הרי, אין להם סיבה. אך, השתיקה לא תמיד יפה וזה אחד הנושאים בהם צריך לדבר, להסביר, להכווין, מיניות זה משהו שאפשר וצריך לדבר עליו, ללמד ילדים לשתוק בנושא זה ללמד אותם לא לדווח, לא לעזור ובאונס הקבוצתי כולם שותקים וכשהבחורה מתחננת לעזרה כולם מסיטים את מבטם, כי על מין לא מדברים.

אינני מומחית גדולה, אני אישה, אני חיה פה ואני סופגת את התרבות, אני שומעת את השיח ואת מה שחסר בשיח. צריך לדבר על הדברים, ילד שירגיש בנוח לדבר הוא גם ילד שישתף, ילד שפחות ישקר ויהיה כנה יותר.

היום בית הספר פחות מספק מענה בנושא, תוקפים מינית לא עברו שיעור או סדנא בבית הספר, לדבר עם המורה שלך על הנושא או עם היועצת זה אכן מביך ולא נעים וכשאתה ביסודי, בחטיבה או בתיכון, מבוכה היא סיבה מספיק טובה לא לדבר על משהו. אבל למה המבוכה הזו קיימת וכיצד אפשר להפוך אותה לקלילה יותר? בואו נדבר על זה. האחריות לחנך היא עלינו, השיח יכול להיות יותר פתוח, יותר מכיל, זה חלק מהתפקיד שלנו.