לצידם ניגנו : על הקלידים בצלאל גלעדי, גיטרה בס בני מנוס , תופים יוסי כהן וכלי הקשה ישי אחרק.
צוות מאד מוכשר ומוזיקלי שיודע להלה
יב את הקהל.

בזה אחר זה הם שרו וניגנו את הקלסיקות המוכרות והקסומות כדוגמת : חנהל'ה התבלבלה, אני גדליה, חסידה צחורה, עופרה, סורו ממני, בזוכרי ימים ימימה, איילת חן ועוד שירים רבים .

הקהל היה מורכב מכל שכבות הגיל ומכל קצוות הארץ, הן מהצפון הן מהדרום וכמובן מהמרכז,
כולם הגיעו כדי לכבד את האיחוד הנוסטלגי כאשר, כולם ככולם עמדו, רקדו, שרו, מחאו כפיים ואפילו שרקו
והריעו, תוך קריאות מהקהל לדנוך וקיסר שהצליחו בחנניות כובשת וכריזמה ל"הטריף" את הקהל.

האווירה במועדון הייתה מחשמלת אנרגטית מאד ומלאה בשמחת חיים . מסתבר שהקהל היה זקוק לערב מהנה ומשחרר שכזה לנוכח התקופה הלא פשוטה בארץ, כשיותר מכל הפתיעו הצעירים שאפילו לא נולדו בתקופת הקמת "להקת העוד" ובכל זאת שלטו בכל המילים של השירים האותנטים, משנות ה-70 עד שנדמה היה שגדלו בתקופה זו.

כמה מרגש היה לראות את שני בני החייל הענקיים שעברו כבר את גיל השבעים , שכשעולים על הבמה מתנהגים כבני 20 ושוכחים את גילם ובמלוא המרץ וההתלהבות שרים ומנגנים והקהל שבוי בקסמם.

הערב הוקדש בין היתר לזכרה של הזמרת עפרה חזה שנפטרה לפני עשרים וחמש שנים.
ולזכרה עלתה לבמה הזמרת מיטל מור ,ששרה מחרוזת שירי עפרה חזה ורגשה את הקהל .

בהמשך דנוך האב הזמין את שני בניו המוכשרים, רונ
ן וישי דנוך לנגן ולשיר.
הקהל התפעל מביצוע השירים ובעיקר מאופן הההגשה.
מסתבר, שהתפוחים לא נפלו רחוק מהעץ וירשו את הגנים המוזיקלים של האב והצליחו לא פחות להלהיב את הקהל.

הערב המוצלח והקסום הסתיים עם מחיאות כפיים סוערת לדנוך וקיסר הגדולים שהשאירו בקרב הקהל טעם של עוד.

למעשה הכל התחיל בשנות ה70 כשעדיין מוזיקה מזרחית לא הושמעה בתקשורת.
רמי דנוך פגש את בן משפחתו, יהודה קיסר בגן ציבורי בשכונתם. גיטריסט שאהב לנגן משירי להקת "כוורת" לד זפלין. קרלוס סנטנה .

בפגישה זו דנוך שכנע את קיסר שיקימו להקה יחד שתשיר ותנגן שירים מבית אבא. שירים מנחגנה ( משלנו)
קיסר השתכנע, הסכים ומאז הכל היסטוריה.

בהמשך השניים נפרדו , הנגנים התחלפו ורמי דנוך נשאר עד היום כסולן " להקת העוד"

לעומתו, יהודה קיסר ליווה וגילה זמרים שהגיעו לקדמת הבמה והפכו לפופלארים כדוגמת ז'קי מקייטן , ישי ונתי לוי ציון גולן, דקלון, אבנר גדסי שימי תבורי, בועז שרעבי, מרגלית צנעני, זהבה בן, שרית חדד, שריף, אייל גולן ועוד זמרים רבים.

והפך לאגדה מהלכת עם כובע וגיטרה בקרב התרבות הישראלית.

ועל כך, יהודה קיסר קיבל ביום שלישי בתאריך 28/10/25 פרס מפעל חיים מטעם אמ"י בהיכל התרבות בפתח-תקווה.

את הפרס הגיש יעקב מנדל ואף פירט ונימק את הטעמים לבחירת הקיסר לקבלת פרס זה , וכך אמר בהערצה רבה ליהודה קיסר לפני הקהל.

" פרס מפעל חיים מוענק ליהודה קיסר, על היותו: גיטריסט, יוצר ופורץ דרך, ומשום שהוא מאבות המייסדים של הצליל המזרחי והים תיכוני של ישראל.
בנוסף קיסר יליד הארץ ובן לעדה התימנית, הצליח להמציא שפה מוזיקלית חדשה , כשהטמיע את צליל הגיטרה החשמלית שלו בתוך המסורת המוזיקלית ובכך עיצב מחדש את הסאונד של הזמר הים תיכוני.

כמו-כן היה שותף של להיטי ענק שהפכו ל"נכסי צאן ברזל" בזמר העברי.
תרומתו הצלילית והאנושית והאומנותית הפכה אותו לדמות מחוננת בתולדות המוזיקה הישראלית כאשר,
השפעתו ניכרת עד היום כגיטריסט מעולה ומטריף
שהיוצרים הצעירים הולכים אחריו ובעקבותיו
וממשיך לפעול גם היום בהופעות, בהקלטות ובהנחלת דרכו המוזיקלית לדור הבא, תוך שהוא נושא בגאווה את הדגל של המוזיקה הישראלית .

בתאריך 13/9/24 דנוך והקיסר קיבלו פרס אקו"ם בבית היוצר כהוקרה על תרומתם החשובה והמשמעותית למוזיקה והתרבות הישראלית החל משנות השבעים.

שני הקוסמים הלל אפילו פרצו את "תקרת הזכוכית" והופיעו בטקס המשואות ביום העצמאות ה-68 למדינת ישראל כששרו וניגנו יחדיו את השיר " חסידה צחורה"

את הסיפורים המרתקים והמרגשים על שנות השבעים ואילך. תקופות שלא היה כלום אבל היה הכל, שכולם שרו רקדו ושמחו בחלקם, כתב בכשרון רב רמי דנוך בספרו הראשו והמוצלח " אבני דרך".

נאחל לכם דנוך והקיסר שתזכו לשנים רבות של יצירה והופעות מוצלחות ומרגשות ביחד ולחוד.
אל תפסיקו לרגש אותנו כי אתם נוף ילדותינו ופס הקול של מדינתנו.