"יעל, תני לי 5 עצות לנהל את הזוגיות שלי".

"תני לי 3 עצות איך להיות מאושר".

"אני רוצה  7 עצות זהב לחיות בהרמוניה ובשלום עם עצמי וסביבתי".  

כשמבקשים ממני את כל התורה על רגל אחת, מתוך אמונה שכל התמונה תשתנה, אני קצת נרתעת. האם באמת חמש עצות כולות לשנות את חיינו מן הקצה א להקצה? האם באמת יש עצות שעובדות עבור כולם ויהפכו את כולנו מאושרים?

אז זהו, שלא.

נתחיל בזה שמה שעושה אותך מאושר לא בהכרח עושה אותי מאושרת (וזה חשוב מאוד לזכור בקשר הזוגי). נמשיך בכך שזוגיות היא עם שני משתתפים -  וקשה לנהל אותה כשרק אחד לוקח אחריות. וגם - עצה, למען הדיוק, היא סוג של אופציה. היא לא מובטחת, היא לא הוכחה מדעית, היא איננה משרתת את הכלל ויש פעמים שהיא מתאימה לנו ויש שלא.

אז איך בכל זאת אפשר לתמצת מעט את היריעה? כל מה שאכתוב בהמשך הוא בגדר המלצה בלבד וממש לא תעודת ביטוח. 

הכי חשוב, לדעתי, הוא להבין מה הצרכים והרצונות של הפרט במערכת יחסים הזוגית. לפני בכלל שאני ממשיך לתוך הדינמיקה הזוגית, אני בודק את מה שטוב עבורי. זה מצריך רגע לעצור, לחשוב לעומק, להיות מאוד גלוי עם עצמי וריאלי. השלב השני הוא לקרוא את צרכיו של בן הזוג ולדבר על הפערים וההתאמות. אם יש נושא שיש בו אי הסכמה – לדבר אותו, לבדוק אותו, לעגל אותו ואם לא מגיעים להסכמה – זה גם בסדר. ההסכמה לא להסכים באה ממקום של כבוד ולא התנשאות או זלזול באחר.

תקשורת היא אולי הנגע הנפוץ והנפיץ ביותר בין זוגות. לפעמים אין אותה כלל, לפעמים היא כל כך קשה ופוגענית ולפעמים היא מרצה, רק שיהיה שקט בבית. פעם אמרו לי שלפי אופן הויכוח בין בני זוג ניתן לצפות אם יפרדו בהמשך או לא. אז כדאי ללמוד איך לעשות את זה נכון לפני שיהיה מאוחר. תקשורת היא לא בהכרח להסכים אחד עם השני. היא לא דווקא הרמונית ונעימה או רועשת ורועמת. היא גם וגם. בתקשורת אפשר שיהיה הכל מהכל – כל עוד היא מכבדת. כל עוד מתקיים ערוץ תקשורת פתוח בין בני זוג וההתקשרות נעשית באופן מבוקר ואיננה מסלימה- אפשר להביא כל דבר לקשר.

אחד הסנסורים החזקים בגופנו הוא התחושה. מגע שהוא גם מיני וגם שאינו. ליטוף, מבט, אחיזת ידיים, משחק בשיער. כל אלה ועוד המון מכניסים תקשורת נוספת, שאיננה כרוחה במילים ולעיתים אף יותר מספקת מהן. זוגות רבים מדברים על תחושת ריחוק ותחילת העבודה איתם היא בבונדינג, התקרבות.

אחריות - אני לוקחת מאה אחוז אחריות על החמישים אחוז שלי בקשר. תקראו שוב…. אני חצי מהקשר ועליו אני לוקחת את מלוא האחריות. אני לא יכולה להיות אחראית על צידו של בן זוגי. כאשר אני מתחייבת לאחריות הזו אני מביעה אמון ורצון לקיום הקשר על כל מרכיביו. אם שוחחתי עם בן זוגי והוא מפנה את תשומת ליבי למשהו שמפריע לו בקשר - יש לי אחריות כלפיו וכלפיי ישום הדברים. למשל, בעלי טוען שאני מקדישה יותר מדי זמן לנכדים ופחות מדי מבלה איתו. אחריותי היא לבדוק את עצמי, לראות היכן הוא מרגיש כך, מה אני יכולה לעשות על מנת להקל עליו את תחושותיו. כמובן שגם בן זוגי אחראי במאת האחרוזים על חמישים האחוזים שלו בקשר.

מתוך עבודתי עם זוגות בגיל הפרישה נוכחתי להבין שאלו שלושת המלכודות העיקריות בקשר הזוגי רב השנים. ובכל מקרה, תמיד להתחיל את השינוי במשהו אחד, קטן שמתאים לשני הצדדים. לאט לאטי יפתח עולם אפשרויות וחוויית ההצלחה תדרבן להתנסות בעוד.

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק  או בטלפון 050-6803313