בעולם של אפשרויות בלתי נגמרות, לפעמים אין הרגשה טובה יותר מלדעת שיש לך רק אחת כזאת בלבד. בגלל שאנחנו תמיד בחיפוש אחרי האפשרות המושלמת ביותר, כזאת ששווה יהיה לנו להשקיע בה את כל מה שיש לנו אנחנו לרוב סקפטיים. זה הכי טוב שיש?

אנשים יקראו לזה "מזל" וחלק יקראו לזה "צירוף מקרים". בכל אופן, יהיה פה עניין של לקחת הימור.


אנשים בכל יום מנסים את מזלם. בשוק המניות, בשוק הדייטים, בטופס שהם ממלאים בפיצוציות או כרטיסי גירוד שהם קונים בבוטקה הזה עם הכוכב למעלה. מחזיקים אצבעות, נושאים תפילה, מזיעים במצח קצת ומקווים שהמזל יאיר להם פנים. אין אחד שלא עשה כרטיס גירוד ולא כבר הפליג בדמיונות של איך מחר הוא הולך לשחרר את היאכטה שהזמין בשלוש דקות בלילה באינטרנט ואיך מצלמים אותו עם הצ'אק הענקי הזה והמסכה על הפנים. ואז חיש מהר, המציאות נותנת לך נשיקה על המצח ולא זכית בכלום ואיזה באסה שגירדתי דווקא את הקובייה הזאת ולא את זו שלידה. ביש מזל.

אני לא בנאדם שרואה תוכניות בוקר בדרך כלל, אבל השבוע הייתי חייבת לשמוע מישהו אחר קצת מלבד המחשבות שהיו לי בראש. אלדד תמיר, אחד ה"כרישים" הידועים היום בתחום הכלכלה התארח באחת מתוכניות הבוקר והעביר הרצאה של רבע שעה על השקעות. איך מנהלים את הכסף שלנו, ואיך אפשר להשקיע בתקופה כל-כך מוזרה כלכלית לכולנו. הקשבתי להרצאה שלו בריכוז רב מה שהפתיע אותי מאוד, ומה שהעלה בי את השאלה הגדולה מכל – איפה הכסף?
 
אחרי ההרצאה הזאת לא יכולתי להמשיך בחיי הרגילים וישר נכנסתי לאתר של הבנק שלי לבדוק מה המצב. מזהיר הוא לא היה, זה יותר החזיר אותי לתקופת הצבא שהייתי הולכת לקראת סוף החודש לשק"ם להתנחם אחרי יום עבודה קשה בקולה קרה עם במבה ואז המוכר היה אומר "סורי לא עובר". רק שלזה, עם כל האבסורד, באותה תקופה הייתי רגילה.

והנה אני היום: בחורה בת 28 בלי בטחונות כלכלים רבים מידי, אך בעלת ניסיון חיים עשיר.
לזה אין כל משמעות?

הרי בסוף של דבר, שברון לב, פרידות ואכזבות הם העבודה הקשה ביותר עבור בנאדם, לא מן הראוי שנקבל מסגרת אשראי על עמידה בהם? וגם אם לא, איך שומרים עדיין על תחושת ערך בלי הוכחה מוחשית שהוא אכן קיים? מפני שבסופה של עוד מערכת יחסים שנכשלה, אמון שנשבר או משבר גדול שעברת במהלך חייך, כשיש לך רק פציעות מלחמה וספקות לא נותר אלא לתהות – מה כל זה היה שווה?

התחלתי לחשוב על שוק המניות ועל שוק הדייטים/מערכות יחסים. הם באמת הם כל כך שונים זה מזה? אם יש לך מניה גרועה- אתה יכול לאבד את הכסף שלך. אם היה לך דייט גרוע – אתה עלול לאבד את הרצון לחיות. ואם הדייט היה מוצלח, ההימור אף גדל. ואז אחרי התגברות על כל העליות והמורדות שזוגיות יכולה להנכיח בחייך אתה עלול למצוא את עצמך חסר כל.


יותר מזה, מסתמן שבסופו של דבר האדם היחידי שמשלם על מערכות יחסים גרועה מהעבר שלך, הוא האדם במערכת יחסים הבאה שלך.

אז חשבתי אם בכל הנוגע לפיננסים ולמערכות זוגיות יש את אותו הימור – למה אנחנו בכלל ממשיכים להשקיע?

אנשים עדיין הולכים לקזינו, לפיצוציה או לשוק המניות ומהמרים. מאותה סיבה שהם הולכים לפגישה עיוורת או כמו שהם מגרדים כרטיס גירוד. הם מקווים שאולי הפעם רק הפעם הם יזכו באמת בפרס הגדול, אבל בדרך כלל מוצאים את עצמם מרוששים או לבד בבר. אם אנחנו יודעים שהקזינו תמיד זוכה? ולפעמים המניות שאנחנו משקיעים בהם הם נועדו לכישלון, למה אנחנו מהמרים.

מבין כל הדברים שאלדד תמיר אמר באותה הרצה, הוא אמר דברים שהם נכונים כנראה גם לשוק המניות (בזה אין לי ניסיון לצערי), אבל לגמרי גם על שוק הזוגיות והדייטים. הוא אמר שהשקעות שלנו לרוב הם השקעות דביליות, כי אנחנו נוהגים להשקיע במשהו שנשמע לנו מפוצץ, חדשני וסקסי אבל לא באמת בודקים אותו לעומק, מה האופי של המניה, מה הסיכונים איתה, תועלת אל מול הפסד. לא, פשוט מהמרים.

אבל הוא אמר עוד משהו, "אנחנו כעם יהודי, אנחנו עם שמכור לפחד.." המערכת שבנו רגילה לזה שאם אנחנו לא מזהים פחד או סיכון אז יש קאץ', ואם יש פחד וסיכון אז זה בסדר ולגיטימי. עוד מימי מצרים ועד למלחמת העולם השנייה לזה אנחנו רגילים. איפה שאין פחד וסיכון קופץ ההרהור - "זה טוב מידי כדי להיות אמיתי". 

איבדנו את הביטחון בזה שמגיע לנו את הטוב ביותר, שבשביל שיהיה לנו את הטוב ביותר צריך להשקיע, להאמין ואין מה לעשות- להמר. אבל בחוכמה, אחרי שלמדנו מטעויות העבר. כי בסופו של דבר, בעולם של אפשרויות באמת בלתי נגמרות אין כמו לדעת שיש לך רק אחת כזאת. והיא הייתה שווה כל.

ממני אליכם עם המון אהבה
שניה