האומבבה והבריזה בחוף לידו

11.02.18 / 16:51

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('d493a92f-ae7d-467d-aeb9-9c8e34e28931','/dyncontent/2024/9/8/9c8b4e81-c302-484f-8021-2228ff2f53ca.jpg',18400,'בלו אייס אייטם כתבה ',525,78,true,32982,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('d493a92f-ae7d-467d-aeb9-9c8e34e28931','/dyncontent/2024/6/9/cf98dfec-78a0-42f1-bab3-156d5c7da59e.jpg',18020,'שפע אייטם כתבה ',525,78,true,32982,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('d493a92f-ae7d-467d-aeb9-9c8e34e28931','/dyncontent/2024/8/21/6581fe1f-546c-4598-b8e6-86cd7af10d3f.jpg',18239,'עירייה אייטם ',525,78,true,32982,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('d493a92f-ae7d-467d-aeb9-9c8e34e28931','/dyncontent/2024/8/27/9d7f959a-bbf3-4870-ac1e-bb6b597a0e74.jpg',18332,'אלפרד טניס אייטם כתבה ',525,78,true,32982,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('d493a92f-ae7d-467d-aeb9-9c8e34e28931','/dyncontent/2024/11/7/0b4764eb-7a24-435a-8054-7351e5744d6a.jpg',18504,'נטו חיסכון אייטם כתבה ',525,78,true,32982,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('d493a92f-ae7d-467d-aeb9-9c8e34e28931','/dyncontent/2024/8/7/5067193b-26d8-471b-8cdb-027b2ddffd67.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,32982,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('d493a92f-ae7d-467d-aeb9-9c8e34e28931','/dyncontent/2024/11/3/df0fd569-76a9-4891-804e-67058dd74b58.jpg',18639,'קיבוץ השלושה אייטם כתבה ',525,78,true,32982,'Image','');},15]]);})

להאזנה לתוכן:

טלי בן חיים לויאן:
"איפה הימים של האומבבה והבריזה בחוף לידו אשדוד?"

יעל נידם: "היינו קופצים לבריזה כל יום חמישי. הסיסמה הייתה "הולכים לבריזה לתפוס קריזה".... איך רקדנו על השולחנות.....

נוסטלגיה באדיבות: ohad zwick

לימור תורג'מן (פורסם ב-my net אשדוד ב-16.4.12)

"פעם חוף לידו היה מקום הבילוי האולטימטיבי של אשדוד: מקום המפגש של הצעירים והגולשים הגזעיים. לא פחות משלוש פעמים ביום הם היו יורדים לחוף כדי להשתזף, כדי להידחק בפאבים המיתולוגיים וכדי לצפות בהרקדה. מאז ההרקדה עברה לחוף הקשתות, הברים לעמק האלכוהול והחוף למדור נוסטלגיה

חיי הלילה והפנאי של האשדודים התחלקו בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, בעיקר בין רחוב רוגוזין שקיבל את הכינוי "השאנז אליזה" של אשדוד לחוף לידו. בחוף לידו היינו, האשדודים הצעירים, מעבירים את השבתות החמות - מצאת החמה עד צאת הנשמה. שלוש פעמים ביום היינו עושים את הדרך לחוף ובחזרה ממנו. רובנו הגדול עשה את הדרך בשתי רגליים עייפות, אך עם הרבה מרץ.

כשהשמש היתה שוקעת והערב היה יורד היינו ממהרים הביתה להתכונן ליציאת הערב. בלי להתעצל, בלי לקטר ובלי לבקש מאבא שיבוא לקחת אותנו כי אין לנו כוח יותר ברגליים – היינו הולכים את כל העלייה מהחוף אל הבית. תוך שעתיים היינו כבר אחרי מקלחת וטקס החלפת הבגדים, מוכנים לרדת שוב ללידו כדי לשבת (או לעמוד ברוב המקרים) באחד משלושת הפאבים שכל אשדודי ממוצע זוכר עד היום בחיבה רבה: הבריזה, והאומבבה. היינו מסתובבים בין הפאבים, שהיו פתוחים לכולם – בלי מאבטחים, בלי דלתות מברזל, בלי סלקציה.

בצד ימין היה הבר אליו היה צריך להידחס כדי לקנות בקבוק בירה או להזמין וודקה תפוזים (מי שמע אז על רד בול?). מסביב היו מפוזרים שולחנות לאלה שרצו לשבת ולנשנש צ'יפס או פסטלים. ובצד המערבי (עם הגב לים) היתה הבמה עליה היו עולות להקות מצוינות שעשו כבוד ללהקות ולזרמרים הגדולים באמת כמו פינק פלויד, הדלתות, בוב מארלי ועוד כמה שלא תמצאו נ-MTV.

פעם בשבוע-שבועיים (מי זוכר? זה היה ממש מזמן) היה עולה על הבמה טוני ריי, זמר הרגאיי שאוהב שמנמנות ואת שוק הכרמל. בחוף המערבי, אגב, אפשר

היה גם לרקוד על הגג הפתוח ולשמוע את רחש הגלים.

וכמו כל עדר אשדודי ממושמע, כולם היו מתרכזים באותם המקומות. גם אם לא היה מקום לנשום או לשבת. לעמוד עם בקבוק בירה ביד היה מאוד מקובל בימים ההם. ככה היינו מטיילים בין בר הבריזה (שהיה הצפוני ביותר) לאומבבה הצמוד אליו, ובדרך לחוף המערבי, שהיה בקצה הדרומי. היינו יושבים על הספסלים של החוף, וסתם צוחקים ומרכלים".

רוצה לעקוב אחרי הערוץ של הקבוצה "אשדוד נט" ב-WhatsApp לחצו כאן

עקבו בפייסבוק

עקבו באינסטגרם

$(function(){setImageBanner('4765fb44-501b-434d-9c53-b8aadb760d53','/dyncontent/2023/2/12/e960374e-11ea-41ca-b46e-f63254187ad1.jpg',15395,'עירייה אייטם כתבה ',525,78,false,32983,'Image','');})


שם:
טלפון:
דוא"ל:
נושא :
קובץ:
אחד מהשדות שהזנת לא חוקי, אנא תקן אותם ושלח שוב.

האומבבה והבריזה בחוף לידו

אולי יעניין אותך גם