מתוך כתבה שפורסמה בזמן דרום ע"י משה אדמון | 22/12/2009

שמו הפרטי היה יוסקה. והיה לו גם, כמו לכול אדם, שם משפחה. השם הפרטי שרד. שם המשפחה, סולומון, נמחק, נשכח, כמו לא היה. קראו לו יוסקה אמבולנס. כולם. ככה, בטבעיות, כמו שם אמיתי מלידה. למה הצמידו את האמבולנס לשמו? כי יוסקה, כמשתמע, זוהה עם תפקידו: נהג אמבולנס. לא סתם נהג אמבולנס. הראשון באשדוד. 

יוסקה אמבולנס  צילום: באדיבות אברהם הדר

יוסקה, רווק בגיל העמידה, התגורר בדירה קטנה, צנועה, יחד עם אחותו הבוגרת טובה, רווקה אף היא. יוסקה אהב את עבודתו, חי אותה. כשם שאהב את העבודה, אהב את האמבולנס. טיפל בו, צחצח וקישט אותו במסירות ובשקידה. והייתה לו, ליוסקה, אהבה נוספת: ילדים. ולא פחות משאהב ילדים, אהב ליילד אותם. לסייע בהבאתם לעולם. כשיילד אישה באמבולנס שלו, לא היה מאושר ממנו, גאה ממנו. 

לא חלף כמעט חודש מבלי שיוסקה יילד אישה או שתיים. הלידות עברו בשקט, בצנעה, בלי שאיש ידע או שמע, עד שיום אחד, ככה פתאום, כתבו על יוסקה בעיתון. סיפרו שם, איך הוא, יוסקה, עוצר בדרך לבית-החולים, רגע לפני, ומיילד את נשות אשדוד, ממש כמו רופא, בקור רוח ובמיומנות רבה. 

מאז אותו פרסום, הפך יוסקה לכוכב תקשורת. כל תינוק שנולד באמבולנס שלו, זכה מיד לסיקור, לכותרת. למה? ככה. עובדה. כותרת רדפה כותרת ועד מהרה הפך יוסקה לאשדודי המפורסם ביותר בארץ. לא היה איש, שלא זיהה את קרחתו ולא היה אדם, שלא הכיר את שפמו. שפם גדול. מפואר.  

במקביל לשלל הידיעות והפרסומים, נפוצו באשדוד שמועות שיוסקה, הממזר הזה, מצ'זבט, מגזים, מסלף ומנפח מספרים. יתכן שהוא מיילד, מדי פעם, אישה או שתיים, אבל כל כך הרבה? זה הגיוני, בכלל אפשרי? מה, הנשים באשדוד יולדות בצרורות? וכולן דווקא באמבולנס, לא מתאפקות? 
 

יוסקה והאמבולנס צילום: באדיבות אברהם הדר

היו שטענו שיוסקה מאריך בכוונה את הדרך לבתי – החולים. איך? נוסע לבית – החולים קפלן ברחובות, דרך אשקלון, ולבית – החולים "ברזילי" באשקלון, דרך רחובות, כדי שהזמן ישחק לטובתו והנשים יילדו אצלו באמבולנס במקום בחדרי הלידה. 

אבל אלו היו סתם רכילויות, לשונות רעות. לא פרגנו לו, ליוסקה, על שהפך, ככה פתאום, לאשדודי המפורסם ביותר. יותר מראש העיר. יותר מכולם. עליהם, אף אחד לא שמע ולא דיבר ועליו, על יוסקה, כולו נהג אמבולנס, כתבו ודיווחו ללא הרף ותמונתו התנוססה בכל העיתונים. 

 אין ספק. יוסקה הפך בשנות ה- 60 לדמות ציבורית. אהבו לכתוב עליו ואהבו לקרוא אודותיו. והוא, למען האמת, נהנה מכך.  לא שיחק את הצנוע ולא העמיד פני מופתע. גם אם גלש, גם אם נסחף, סלחו לו. ואם במקרה, ממש במקרה, הוא עיגל פינה, או קצת הוסיף, אז מה? אז עיגל, אז הוסיף. ביג דיל. 

 יום אחד, ככה במפתיע, ללא סימן מקדים, רמז או לחישה, יוסקה ואחותו טובה, נעלמו. פרחו. כמו נשאה אותם הרוח, בלעה אותם האדמה. לא אמרו שלום לאיש, לא הסבירו ולא נפרדו. ומאז שניהם לא נראו. על כל פנים, לא באשדוד. למה? חידה. תעלומה.