"הניסים הקטנים שלי"

אף פעם לא חשבתי שזה מה שארצה בחיים, הייתי ילדה מופרעת, נערה מופרעת עוד יותר ותמיד חציתי את כל הגבולות- אכלתי את העולם בלי מלח. ריחמתי על האנשים האלו, שמחייבים את עצמם לחיות בין הקווים ולא מרשים לעצמם להיסחף ופשוט.. לזרום.

אך החיים לא תמיד הולכים לפי התוכניות ורצה השם, והתאהבתי. הגבר המקסים שלי היה בדיוק בשבילי, הוא צחק איתי, הוא הבין אותי, הוא תמיד היה שם בשבילי- ולמרות שהוא השגיח מקרוב שלא אשתגע, ידעתי למצוא את הרגעים הקטנים רחוק מהעין כדי להמשיך לשבור גבולות.

ביום יפייפיה באמצע הקיץ, התחתנו על שפת הכינרת, האירוע היה מדהים- כל המשפחה התאמצה להגיע מכל קצוות הארץ וחלקם הגיעו אפילו מקצה העולם- רק בשביל לשמוח בשמחתנו, בשביל לראות במו עיניהם מי הצליח לאלף את הסוררת.

חיי הנישואין היו מדהימים, נהנו מהיחד וגם מהרגעים לחוד, שגרמו לנו להתגעגע ולשמוח. נהיינו משפחה גדולה, הוא התחבר במהירות לצד שלי והרגשתי כאילו מצאתי את מקומי בעולם.

ועכשיו, הגיע הזמן שלנו לתרום למשפחה ולהביא גוזלים.

אבל זה לא קרה.

שנה של נסיונות ושל מאמצים והגוזלים שלי לא נבראים, הייאוש התחיל להתקרב ללב. התחלתי לחשוב, שאולי זה לא בשבילי, שאולי לא נועדתי להיות אימא, שאולי לא מגיע לי. לא הראתי את הכאב לעולם, אני לא כזו שמחצינה- אבל כל כך רציתי, הרגשתי את הלב שלי מתחיל לנבול.

התייעצתי עם מירב המומחים, עם מירב הרופאים, עם כל הטיפולים האפשריים... שנתיים לקח לנס שלי לקרות.

אך כשה' נותן, הוא נותן כפול. כך נולדו להם התאומים שלי, הבן והבת המקסימים שלי- שממלאים אותי באור, בשמחה, שגורמים לי כל יום מחדש להודות על המקום בו אני נמצאת בעולם הזה.

המסר שלי אלייכם, תאמינו. הכל קורה בסופו של דבר והכל קורה לטובה. כל האכזבות, הכאב, הדמעות, כל אלו מגיעים רק כדי שנוכל להעריך בצורה גדולה יותר את הנס שעומד להגיע אליינו.

או אפילו נס כפול.

חג חנוכה שמח.