משלבת רגליים ומכווצת על הספה כשמכשיר החמצן מחובר לקנה הנשימה דרך האף, היא אומרת בחוסר אונים: "אנחנו חיים מיום ליום, מהיד לפה כמו שאומרים". אישה בת 48, חולה כבר ארבע שנים במחלה הנקראת COPD, מחלת ריאות חסימתית כרונית בעקבותיה אינה עובדת כבר שלוש שנים.

במשך היום היא מחוברת למכשיר החמצן, היא מספרת: "מפה (הסלון) לשירותים קשה לי ללכת...אין לי אוויר". המחלה התגלתה בזמן בדיקות לטובת ניתוח קיצור קיבה לפני כארבע שנים. כמי שבחיים לא האמינה שתגיע למצב הזה, היא מתמודדת עם הקשיים הרבים. 

שמונה נפשות - ילדיה, כלתה ונכדתה התינוקת, הם מתגוררים בדירת עמיגור קטנה וצפופה כאן באשדוד. בקרוב יוולד נכד נוסף למשפחה.

לבנה התגלה גידול סרטני ברגל, מאז נאלץ גם הוא לעבור טיפולים רבים כך שאין באפשרותו לסייע. המצב התפקודי שלה אינה תקין, על כן היא מקבלת עזרה מבתה, עד לרמת החלפת הבגדים ולעתים אף בתנועה בבית.

את העובדת הסוציאלית היא פגשה אולי פעם אחת ומהרווחה לא מגיע שום סיוע שהוא, לדבריה: "פניתי לרווחה בראש השנה,  אמרו לי שאני לא זכאית אפילו לקבל שי לחג".

בחוסר אונים נאלצת המשפחה לקבל את המצב. היא אומרת בכאב ומתאפקת שלא לבכות: "אנחנו נתונים לחסדי האל. אני מתביישת להראות לך את המקרר".

"כשיש כסף אני מטעינה את מונה החשמל וכשאין...גם אין חשמל", היא מוסיפה לומר כמי שרגילה לכך בעל כורחה. 

מדובר על מצב עגום, כאן באשדוד, בו משפחה שלמה חיה בעוני מחפיר, ללא כל סיוע, למעט עמותה אחת שעוזרת להם בסלי מזון בתקופת החגים.

כך היא מתמודדת יום יום עם המציאות הקשה והמחסור בתנאי מחייה בסיסיים כמו תרופות, מזון וכד', בתקווה שיהיה אדם או גוף שיוכל לחבק אותם ולדאוג להם, לפחות עד שיימצא פתרון ארוך טווח.

איך אפשר לעזור?
ניתן לעזור ע"י כל דבר שיכול לסייע למשפחה להתקיים ולקיים חיים נורמליים: בראש ובראשונה סיוע במזון ומעבר לכך: מיטה, ארון, מוצרי חשמל: תנור, מקרר וכד'. מגבות, כריות...ובקיצור, הכל.

לסיוע חייגו: 050-3456045 (מיקי)