איך אומרים 'בני נוער' בספרדית?
31.01.18 / 10:28
מודל העבודה של המחלקה לביקור סדיר וקידום נוער של מנהל החינוך, קנה לו מוניטין של מודל ניהולי מוצלח ומידי פעם המחלקה מתבקשת לארח ולהציג את המודל בפני קולגות מחוץ לארץ. השבוע זה קרה בפעם השלישית, והפעם קבוצה ממדינות דרום אמריקה
השבוע, הגיעה לאשדוד משלחת של אנשי חינוך ממדינות דרום אמריקה (פרו, ארגנטינה, קולומביה, פרגוואי ועוד), על מנת ללמוד על מודל העבודה שפיתחה המחלקה לביקור סדיר וקידום נוער באשדוד. המשלחת בת ה-23 חברים, הגיעה לאשדוד בהמלצתה של הגב' יהודית רוזנטל, מנהלת מרכז עופרי של משרד החוץ, אשר עושה זאת בפעם השלישית כאמור, לאור המוניטין שיצאו למחלקה ולדרכי העבודה שהיא פיתחה ומיישמת בעיר.
המודל העירוני לעבודה עם ילדים ונוער בסיכון ועקרונות ההכלה וצמצום הנשירה שהעיר מיישמת, קנו לעצמם שם עולמי. המשלחת המכובדת מארצות דרום אמריקה, מנתה פסיכולוגים, מורים, עובדים סוציאליים, מנהלי מחלקות חינוך ואנשי עמותות העוסקים בנוער בסיכון בארצותיהם. את המפגש פתחה מנהלת המחלקה עו"ס רויטל עמוס אשר הציגה את התכניות למניעת נשירה והגברת ההתמדה הפועלות בעיר, כדוגמת: תכנית "נחשון", חונכות אישית, מרכז למידה עירוני ומועדוניות ואת הפעילות של היחידה לקידום נוער. "כל התכניות הינן הוליסטיות הרואות את התלמיד, הן בתחום הלימודי והן בתחום החברתי והרגשי" אמרה.
הפסיכולוג החינוכי אדי גייר, ממרכז השירות הפסיכולוגי חינוכי באשדוד, הציג את מודל העבודה של הפסיכולוגים החינוכיים בעיר ואת שיטות העבודה מול הגופים העירוניים והמחלקה לביקור סדיר. בהמשך, סיירה המשלחת במחלקה ופגשה בני נוער מהיחידה לקידום נוער. בני הנוער סיפרו על העבודה באולפן ההקלטות וההנאה מהפעילות היצירתית ובמועדון החברתי הם סיפרו על העבודה מול הקהילה ותיארו חוויה גדולה מהקיץ האחרון כאשר ערכו "בר מצווה" לד"ר דוד רפאל, יהודי בן 86, ניצול שואה, שלא זכה לחגוג בר מצווה בגלל מלחמת העולם השנייה והוצאתו של המורה שלו להורג. הנערים ארגנו וממשו לו את החלום בכותל המערבי.
עבור המשלחת היתה זו הזדמנות לצפות בסיקור הארצי של ערוץ 10 ולפגוש את ד"ר רפאל עצמו, שסיפר את סיפורו האישי תוך שימת דגש על עתיד אופטימי וכוחו של העם היהודי באמונה ובתקווה לעתיד טוב יותר. אחד מנערי היחידה הוסיף שהוא נפגש עם רפאל אחת לשבוע ומתעד את סיפורו למען הדורות הבאים. היה זה רגע שיא של התרגשות ואנשי המשלחת לא הצליחו לעצור את הדמעות דקות ארוכות. עמוס: "ריגש אותי מאוד לראות כיצד אנשים שאינם בני דתנו מכבדים, מוקירים ומתרגשים מהעשייה של העם היהודי ושל מדינת ישראל ואת הכבוד הרב שהם רוחשים לניצולי שואה. הדבר אינו ברור מאליו בעיניי".