עבור העולים מחבר העמים זוהי שמחה משפחתית מובהקת, חגיגת תחפושות עליזה לילדים וסיבה למסיבה. בני משפחה וחברים מתכנסים לסעודת חג כיד המלך, מחלקים זה לזה מתנות, שותים שמפניה ועושים שמח. מבחינתם, אין לנוֹבֶי גוֹד כל זיקה דתית, למרות קרבתו לחג המולד. בכך הם ממשיכים, בעצם, מסורת של חג עממי חילוני, שנקבעה בברית-המועצות האתיאיסטית של תחילת המאה הקודמת. 

טיפה הסטוריה: 

הבולשוויקים ראו בנצרות גורם שמילא תפקיד מכריע בדיכוי ההמונים לאורך ההיסטוריה, ורדפו את כוהניה. ראשי הכנסייה שנמלטו מברית-המועצות הקימו את "הכנסייה הלבנה", שאיגדה את המאמינים שמחוץ לברית-המועצות, בעוד מוסדות הכנסייה בתוך ברית-המועצות השתייכו למה שהוכר בתור "הכנסייה האדומה".

ב-1916, בעיצומה של מלחמת-העולם הראשונה, יצאה קריאה להטיל חרם על מסורת עצי האשוח בחג המולד, שמקורה בגרמניה. לחרם הדתי היה גם רקע מדיני-צבאי: האימפריה הרוסית ספגה באותה שנה מפלה ניצחת מידי הצבא הגרמני בקרבות מלחמת-העולם, ומאוחר יותר נאלצה לחתום על הסכם כניעה.

החרם הרשמי בברית-המועצות נמשך עוד שנים רבות, בנימוק שהשימוש בעץ האשוח הוא "נוהג בורגני שמקורו בדעה קדומה דתית". החל משנת 1928 הוטל איסור חמור על הצבת עץ אשוח בבית או במקום ציבורי, ומי שהעז להפר את החוק, היה צפוי לעונש כבד. רפש הוטח גם ב"סבא כפור" (דֶד מוֹרוֹז, הגירסה הרוסית של סנטה קלאוס. ראו הרחבה בהמשך), שאותו הגדיר המשטר כ"בן-בריתם של הכומר והקוּלָאק" (הקולאקים, חקלאים אמידים בעלי חוות, היו שנואי נפשו של הפרולטריון, מעמד הפועלים חסר הרכוש).

המהפך התחולל בדצמבר 1935, בעקבות פירסום מכתבו של פָּאבֵל פּוֹסְטִישֵב בביטאון המפלגה פראבדה. פוסטישב, עסקן פוליטי וחבר מפלגה בכיר, הציע להציב עצי אשוח בבתי-ספר, בתי ילדים, מועדוני ילדים, בתי-קולנוע ואולמות תיאטרון. הוא נימק זאת בכך, שמקורותיו של חג תחילת השנה חשובים פחות מתרומתו לילדי ברית-המועצות.

המפלגה אימצה את ההמלצה ובהדרגה ריככה את התנגדותה. ב-1936 השילטונות הסובייטיים התרצו סופית ואישרו את קיום החג ועצי אשוח במתכונתם החילונית והאזרחית.

וזה הזמן להכיר את הסבא עם המעיל שנראה כמו סנטה קלאוס ואת עץ האשוח מהכריסטמס בגירסה הנוביגודית שלהם וגם את שלגנית:

יולקה - עץ ירוק עד המסורתי עומד מקושט במרכזו של סלון הבית.

שורשי היוֹלְקַה נטועים במנהג הקדום של הצבת עץ, המסמל את החיים בשיאו של החורף. הנצרות ניכְסַה את העץ לעצמה וקראה לו "עץ חג המולד" כסמל לנצחיותו של ישו. האימרה השגורה ברוסיה: "בחורף ובקיץ, באותו הצבע", מסמלת את העקביות של עץ ירוק העד, שנשאר ירוק בכל עונות השנה.

דד מַרוֹז- "סבא כפוֹר"

סבא כפור מגיע בליל חג הנובי גוד לבתיהם של הילדים מהיערות, מתגנב בחשאי, כשכל בני הבית ישנים, ומניח את המתנות מתחת ליולקה. סטלין הורה כי סבא כפור ילבש אך ורק מעיל בצבע כחול, כדי לבדל אותו מסנטה קלאוס הנוצרי האדום, עם זאת, הרוסים אינם מקפידים על כך. דֵד מַרוֹז חובש גם כובע פרווה מעוגל, נועל "ולנקי"- נעלי לבד גבוהות ואוחז בידו מטה קסמים מעוגל. בברית המועצות היה מגיע על גבי טרויקה, כרכרה רתומה לשלושה סוסים. בישראל, בהיעדר שלג, הוא מגיע ברגל.

סְנֵגוּרָצְ'קַה- "שלגנית"

לסבא כפור מתלווה נכדתו, סְנֵגוּרָצְ'קַה (סְנֵג = שלג), דמות רומנטית מאגדות עם רוסיות. לפי אחת האגדות, זוג זקנים ערירי יצר בובת שלג, שקמה לתחייה. כאשר גדלה, שיחקה עם ילדות ביער, שהזמינו אותה לקפוץ מעל מדורה. סְנֵגוּרָצְ'קַה לא הספיקה להשלים את הקפיצה ונעלמה בענן של קור. לפי אגדה אחרת, היא בתם של האביב וסבא כפור, הנמשכת לחברת בני-אדם. היא אינה יודעת לאהוב, כי ליבה קפוא. אמה מרחמת עליה ומעניקה לה את היכולת לאהוב, אך אז ליבה מתחמם והיא נמסה.

מתנות וברכות מהוות חלק חשוב בנובי גוד. קניית מתנות לילדים היא אלמנט מרכזי בחג. לפי האגדה, סבא כפור מתגנב לבית באישון לילה, כשכל בני-הבית ישנים ומניח את המתנות למרגלות היולקה. הילדים קמים למחרת ומוצאים את המתנות. בנוסף, נוהגים בני המשפחה להעניק מתנות זה לזה.

בעבר, לפני הסמארטפונים, מרבית החוגגים נהגו לשלוח כרטיסי ברכה וברכות לחג בדומה למקובל בראש השנה, כדרך לשמור על קשר עם קרובים ומכרים רחוקים. הגלויות והכרטיסים עוטרו לרוב בציורי סמלים של החג ובכתובת "סְנוֹבִים גוֹדוֹם!" (שנה טובה). כיום, חלק ניכר בוחר לשלוח ברכת "סְנוֹבִים גוֹדוֹם" באי-מייל, או בהודעת SMS. 

ומה ללבוש אתם שואלים? 

ליל הנובי גוד הוא גם "ליל- קרנבל", מעין נשף מסכות ביתי. בברית המועצות נהגו הילדים להתחפש לחיות וליצורים מהאגדות, והמבוגרים הוסיפו לבגדיהם מסיכות ושלל קישוטים כדי להדגיש את החגיגה המתקרבת. בנוסף, זוג מבוגרים נהג להתחפש לשתי הדמויות המרכזיות של החג, סבא כפור ושלגנית, ושימח את הילדים בחלוקת המתנות או בהצגות ומשחקים. בארץ, בין היתר בשל קיומו של חג הפורים, בחלק מהבתים מוותרים על התחפושות, אך ממשיכים במסורת התחפשות לדֵד מָרוֹז וסְנֵגוּרָצְ'קַה, המחלקים את המתנות ומפעילים את הילדים.

לא מגיעים בידיים ריקות לערב הנובי גוד. בקבוק אלכוהול החל משמפניה עד וודקה וכל מה שבאמצע יפתור לכם את הבעיה. בערב הנובי גוד בישראל נהוג להרים כוסית אלכוהול בליווי נאום קצר הנקרא 'טואסט'. מרימים 4 טואסטים לפחות: לכבוד ההתאספות, לרגל כניסת השנה החדשה במוסקבה, לרגל כניסת השנה החדשה בארץ ולרגל כניסת השנה החדשה בעיר הולדתך בברית המועצות.

עכשיו כשהכל ברור וכולם לבושים הגיע הזמן לאכול!

ארוחת החג היא לרוב חגיגה לחיך: למנות הראשונות יוגשו דגים מלוחים, קוויאר וסלטים ביתיים, דוגמת סלט אולִיבְיֶה (מה שנקרא אצלנו "סלט רוסי"), סלט שוּבָה (כמו אולִיבְיֶה, אבל בתוספת דג מלוח) וחָלוֹדיֶיץ (רגל קרושה). מנת הביניים תכלול לרוב נקניקים וגבינות, ואחריה יעלה על השולחן מבחר בשרים חמים (נתחי אווז, ברווז או בשר לבן) ותוספות כמו תפוחי-אדמה. בין לבין יתמלאו הכוסות ביין, שמפניה, וודקה ומשקאות אלכוהוליים נוספים. בנובי גוד, האירוח מגיע לשיא! כלי הקריסטל מוצאים מתוך הויטרינה, סכו"ם וכלי מטבח חגיגיים זוכים לצחצוח ומיטב המאכלים נפרסים על גבי מפות לבנות ומעוצבות. 

סלט שובה או "דג במעיל פרווה" הוא אחד המאכלים הטעימים בנוביגוד:

סביב נובי גוד התפתחה מסורת מגניבה של אמונות טפלות. בין השאר נהוג להחזיר הלוואות (כי האמונה אומרת שהשנה שלך תימשך כמו שהיא החלה), לרכוש מוצרים ובגדים חדשים ולהיפטר מהישנים וגם לסלוח למי שאתה כועס עליו. נשמע קל כשיש מספיק וודקה. מה שהכי חשוב פה, הוא שנתנו לכם סיבה לגיטימית לגמרי לצאת לשופינג. 

מסביב לעולם חוגגים את השנה החדשה עם המון מנהגים מיוחדים אחרים. באיטליה למשל נהוג ללבוש תחתונים אדומים במהלך החג. אבל עם אלכוהול בכמויות, אוכל טוב, ותירוץ לקניות - הנובי גוד מנצח את כולם.