נאום ראש העיר בטקס הזיכרון לשואה והגבורה: "אשדוד מצדיעה לשורדים ונשבעת מחדש - לעולם לא עוד"
להאזנה לתוכן:
בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ”ו נשא ראש העיר נאום טעון ורב עוצמה, שחיבר בין זוועות השואה למציאות הביטחונית כיום, הדגיש את סיפור המשפחה היהודית שנקרעה ונבנתה מחדש – וקרא לאחדות פנימית: "הבית יעמוד רק אם נהיה בית אחד"
נאום ראש העיר בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ו 2026:
- ניצולי השואה, וּבני משפחותיהם היקרים.
- הערב, בְּיוֹם הַזִּיכָּרוֹן לשואה ולגבורה, יחד איתכם, אנו מתייחדים עם זכר בני עמנו שֶׁנספו בשואה, וּמַרְכִּינִים רַאשינו לזכרם.
- שישה מיליון יהודים, גברים, נשים וַטף, שנפלו קורבן לְמכונת ההשמדה הנאצית. רק משום היותם יהודים.
מכבדים אותנו בערב הזיכרון הזה,
- כבוד רב העיר, הרב יוסף שיינין שליט"א.
- נציג ממשלת ישראל, שר הביטחון, חבר הכנסת ישראל כץ.
- ממלאי מקום ראש העיר: עו"ד גבריאל כנפו, והרב אברהם אמסלם,
- סגני ראש העיר: הרב יחיאל וינגרטן, אינג' שמעון כצנלסון, ועו"ד אלי נכט.
- חברי מועצת העיר
- מנכ"ל העירייה ועובדי העירייה,
- יקירי העיר,
- יושבת ראש, מועצת הנוער העירונית.
- חברות וחברי מועצת הנוער, ובני נוער היקרים שלנו,
- גב' נורית גוטמן, מנהלת סניף הביטוח הלאומי באשדוד, וצוות העובדות שמלווה את ניצולי השואה במהלך כל ימות השנה,
- תושְבי אשדוד וְאורחים,
- מכובדיי כולם.
- גם השנה, כמו בשנתיים האחרונות, אנו מציינים את יום הזיכרון לַשואה וְלגבורה, בְּעיצומם של ימי מלחמה. מלחמה על הבית.
- מאז הקמת המדינה, שנים ספורות אחרי השואה, אנו נמצאים בְּמלחמה על שלומה בִּיטְחוֹנָהּ וְקיומה של מדינת ישראל.
- מלחמות, מבצעים, וּפִיגּוּעֵי טרור, שלא נתנו מנוח לְנַפְשׁוֹתֵינוּ, אך לא היוו איום מַמָּשִׁי על המשך קיומנו.
- לפני פחות משנה, בְּיוני אלפיים עשרים וחמש, לַראשונה מאז השואה, יצאנו לְמלחמת אין-ברירה קיומית.
- מלחמת ״ עַם כְּלביא״, כְּמו ״שַׁאֲגַת הָאֲרִי״ שאנו בעיצומה, הן מלחמות הצלה מהשמדה.
- הצלה מֵאִיּוּם השמדה, מצד הגרעין האיראני.
- אך בְּשונה, מאיום הַהַשמדה בתקופת השואה, היום יש לנו מדינה.
- מדינה חזקה, עַם חזק, וְצבא הגנה לישראל, המוכיח בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, שהוא אחד הצבאות החזקים בעולם.
- מדינה, עַם, וצבא, השואבים את כּוֹחַ עמידתם האיתנה, מוּל שלל איומים וְזירות, מֵהַלֶּקַח של השואה.
- הלקח של ״לעולם לא עוד״.
- היום הזה, יום הזיכרון לַשּׁוֹאָה וְלַגְּבוּרָה, אינו רק יום זיכרון אישי לאומי, של ניצולי השואה ובני משפחותיהם, של כל יהודי העולם, ושל כל בן אנוש שזוועות השואה, אמורות לזעזע אותו.
- זהו גם, יום לֶקַח היסטורי-יהודי.
- שלעולם, לא יהיה העם היהודי, נָתוּן שׁוּב לְמִרְמָס.
- לֶקַח היסטורי-יהודי. שֶׁמְּתוּרְגָּם במדינת ישראל, מאז הקמתה, לְרוח יהודית של מְסירות וְהקרבה לְמען נְצַח ישראל.
- רוּחַ הַמְּפַעֶמֶת, בְּקֶרֶב כל אחת ואחד מאיתנו.
- להיות מוּכנים, דְרוּכים, לַעמוד מְאוחדים, מול כֹּל ״העומדים עלינו לכלותינו״.
- השנה בחר מרכז "יד ושם" להעמיד את יום הזיכרון לַשּׁוֹאָה וְלַגְּבוּרָה תשפ"ו, בסימן "המשפחה היהודית בשואה".
- נושא שיש בו, עומק אַחֵר של כאב.
- כי אם בשנים אחרות. עמדנו מול המִספרים, מול הַמַּחֲנוֹת, מול תאי הגזים - השנה אנו עומדים, מול שולחן השבת הַריק. מול הַילד שנפרד מאמו בַּרציף. מול האב שנלקח בַּלַּיְלָה ולא חָזַר.
- מול זוועות פירוק התא המשפחתי היהודי.
- התא המשפחתי, שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל היהודי, מַעֲלֵה על נס, כל בוקר בְּתפילתו: ״מַה טובו אוהליך יעקב, מִּשכנותיך ישראל״
- חז״ל במדרש ״בראשית רבא״, מַשְׁוִוים את המשפחה לכיפת אבנים: וְכִלְשׁוֹן המדרש ״אתה לוקח ממנה אֶבֶן, וְכוּלָהּ מִתְרוֹעַעַת״
- כלומר מִתְעַרְעֶרֶת.
- המשפחה, היא הלב הפועם של כל עם.
- ולכן, כאשר הנאצים יימח שמם, רָצוּ להשמיד את העם היהודי - הם התחילו בְּפֵירוּק המשפחה.
- בְּכַוָונָה. וּבְשִׁיטָתִיּוּת.
- גברים נעצרו, וְנלקחו לְעבודות כְּפִיָּיה.
- כאשר הנשים, נִדְרְשׁוּ לְפַרְנֵס, לְהָגֵן, לְהַחֲזִיק הַכֹּל, עַל כְּתֶפֵיהֶן.
- ילדים נִגְזְלוּ ממסגרות הַחינוך. ולא נודע גורלם.
- אימהות נִיצְּבוּ, מול הבחירה האכזרית מִכּוּלָּן: להחזיק את ילדיהן קרוב, וְלמות יחד.
- לבחור את אחד, או אחת, מְּילדיהם, לַעלות איתן לרכבת.
- אוֹ לְשָׁלְחָם לְחֵיק זָרִים, וְאוּלַי להצילם.
- אַךְ לְאַבְּדָם לָנֶצַח.
- היו שבחרו לִשלוח. וְהיו שבחרו למות יחד.
- ילדים הוּסְתְּרוּ, בידי חסידי אוּמּוֹת העולם.
- בְּמִנזרים, בְּחצרות, וּבְמַרְתְּפֵי בתים.
- הורים נפרדו מילדיהם, לא בטוחים אם יראו אותם עוד, כְּשֶׁהַצַּוָּואָה היחידה שלהם היא: שְׁרוֹד. וַיְהִי מה.
- וְעם זאת, גם בעיצומו של הגיהינום הזה, המשפחה היהודית לא אמרה נוֹאָשׁ.
- בָּגטאות, ערכו ליל סדר בְּחֲשַׁאי, עם שולחן כִּמְעַט רֵיק, אך עם לֵב מלא געגועים.
- שְׁכֵנוֹת הָפְכוּ לְאֲחָיוֹת.
- קבוצות פַּרְטִיזָנִים, הפכו יערות לְבָתִּים.
- הגבורה הגדולה ביותר, לא הייתה רק זו שאחזה בנשק. היא הייתה גם זו שסֵרבה לאבד את האנושיות.
- ואחרי השחרור, מי שֶׁשָּׂרַד, יצא לְחַפֵּשׂ.
- חיפש אח. אחות. הורה. ילד.
- חיפש שֵׁם מוּכָּר בָּרְשִׁימוֹת.
- פנים שיזכירו לו, שהוא לא לבד בעולם.
- אך למרבה הצער וְהכאב, רבים הבינו וְהפנימו מהר. וּבְיִיסּוּרֵי נפש קשים. שאין מה לחפש.
- ובכל זאת, הם לא ויתרו.
- הם בחרו בחיים.
- הם נישאו, ילדו, הקימו משפחה, וְשָׁבוּ לַחַיִּים.
- זו הייתה גאולתם האישית. וגאולת העם היהודי, שהחל להיבנות מחדש.
- ניצולי השואה, היו תמיד, ההוכחה הַחַיָּה לְכָךְ.
- הם הגיעו לְכָאן, ישר מהתופת: שְׁבוּרִים. מְנוּשָּׁלִים מִכֹּל. אך מְלֵאֵי תשוקה לַחיים.
- נִלְחֲמוּ בְּמִלְחֶמֶת העצמאות.
- הִתיישבו בָּעִיר וּבַכְּפָר. ברחבי מדינת ישראל.
- כולל בְּעירנו אשדוד.
- הם הניחו אבנים ראשונות. פתחו עסקים. גידלו משפחות. ייסדו קהילות.
- הם בנו חיים חדשים.
- הם שמרו על נֶצַח ישראל.
- הם לא רק שרדו את השואה.
- בכל בית שהקימו, הם ניצחו אותה.
- והם לא רק ניצחו.
- הם גם נִשְׁבְּעוּ.
- וכל יהודי שהגיע לכאן, לְקיבוץ הַגלויות הַמּוּפְלָא הזה, שנקרא מדינת ישראל, נִשְׁבַּע אִיתָּם: ״לעולם לא עוד״.
- השואה אינה רק זיכרון. היא גם לקח.
- זִיכְרוֹן הַנִּיסְפִּים, לצד לקח הניצולים.
- הֵם שְׁזוּרִים זֶה בָּזֶה כְּמַצְפֵּן עֶרְכִּי הַמַּנְחֶה אוֹתָנוּ בְּעֵת מַשְׁבֵּר. גְּבוּרָתָם הַשְּׁקֵטָה שֶׁל הַשּׂוֹרְדִים, שֶׁבָּחֲרוּ בַּחַיִּים, מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, שֶׁגַּם מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה עֲמוּקָּה, נִיתָּן לִצְמוֹחַ.
- אוּד מוּצָּל מֵאֵשׁ, שֶׁקָּמוּ מִן הָאֵפֶר. שסֵרבו לְהִיכָּחֵד.
- הרוח הזו שלהם, שֶׁהָפְכָה אֶת הַזִּיכָּרוֹן לְכוֹחַ חַי וּפוֹעֵם, נטמעה בלבבותיהם, של כל יהודי הארץ הזו.
- רוח ההקרבה, המסירות, שמלווה כל חייל ואזרח.
- בַּחֲזִית וּבָעוֹרֶף.
- לִשמור על נצח ישראל.
- למרות הקשיים. האיומים מכל עבר.
- למרות האובדן והשכול, אנחנו נשבעים מִדֵּי יוֹם. בָּעֲשִׂיָּה הַיומיומית שלנו. בכל תחומי חיינו: ״לעולם לא עוד״.
- לעולם לא יצליחו להשמיד אותנו.
- אנחנו נשבעים להיות מדינה חזקה, כלכלית, מדעית טכנולוגית, מוסרית, וכמובן צבאית.
- זו הרוח היהודית שֶׁהִתְפַּתְּחָה כְּלֶקַח היסטורי-יהודי, מאסון השואה.
- ראינו את הרוח הַזּוֹ, בְּכָל מַשְׁבֵּר וְאִיּוּם, בכל מלחמות ישראל.
- וראינו אותה לָאַחֲרוֹנָה, בכל עוצמתה, מיד אחרי אסון השבעה באוקטובר. כשהחברה הישראלית כולה הִתְלַכְּדָה כאיש אחד.
- ראינו אותה שוב, בִּשְׁנֵים עָשָׂר ימי ״עם כלביא״.
- ואנו עדים לה, במלוא תִּפְאַרְתָּהּ, ב-40 ימי ״שאגת הָאַרִי״. בְּעִירֵנוּ אשדוד, וּבְכָל רחבי מדינת ישראל.
- וּבְיָמִים אלה היא ממשיכה לְפַעֵם, בְּקֶרֶב אחינו תושבי הצפון. שעדיין נמצאים תחת אש.
- חרדה אינסופית, מֵהַתְרָעוֹת, אזעקות, ונפילות טילים.
- מאות זירות הרס, 40 נרצחים, חלקם משפחות שלמות, אלפי פצועים, ואלפי מפונים.
- אבל הרוח איתנה.
- העם היהודי, דווקא בשעות המבחן, יודע להתייצב.
- מִתְלַכֵּד וּמִתְעַלֶּה, מֵעַל כָּל קוֹשִׁי וְאִיּוּם.
- מתוך המחיר הכבד, והכאב הנורא הנלווה אליו, פורצת הרוח היהודית, והבלתי מנוצחת של העם שלנו.
- אך לצד הַהִתְפַּעֲלוּת מהרוח הזו, שמפעמת בְּתוֹכֵנוּ, נדרשת מאיתנו גם כֵּנוּת.
- להודות, שהבית לא יעמוד, רק מפני שיש לנו צָבָא חָזָק.
- להבין, שהבית יעמוד, רק אם הוא יהיה בַּיִת. בַּיִת אחד.
- לֹא בַּיִת אָחִיד. אֲבָל בַּיִת אֶחָד.
- בתוך הבית יש פנים שונות. דעות, ואמונות שונות.
- אבל יש בו אהבה. אהבה של משפחה.
- אהבה ללא תנאי.
- בתוך בַּיִת אֶחָד. של בעלי גורל אֶחָד.
- הפילוג בחברה הישראלית, שאנו חווים בימים אלה. תוך כדי הפגנת החוסן האדירה. של כלל אזרחי המדינה. הוא אינו רק נושא פוליטי.
- הוּא אִיּוּם עַל הַבַּיִת.
- על הדבר עצמו. על הדבר שהמשפחות היהודיות נלחמו עליו בַּשּׁוֹאָה. להישאר יחד. להישאר בַּיִת.
- "לעולם לא עוד" - אינו רק נדר כלפי אויב.
- הוא חייב להיות נדר גם כְּלַפֵּי עַצְמֵנוּ.
- אחדות, אינה אחידות.
- מחלוקת מתוך אחווה, ולא שסע מתוך שנאה.
- כי עַם אחד אנחנו, ואין לנו ארץ אחרת.
- בני נוער יקרים -
- אתם גְּדַלְתֶּם, וַעֲדַיִין גְּדֵלִים, לתוך מציאות חיים מורכבת.
- הדור שלכם, אינו מַכִּיר חיים ללא אזעקות וְטילים.
- מִשַּׁחַר לידתכם, למדתם, שהחיים במדינת ישראל, אינם מובנים מֵאֲלֵיהֶם.
- ודווקא מִשּׁוּם כָּךְ, לְזִיכְרוֹן השואה יש משמעות עצומה עבורכם.
- אתם כבר מבינים, שֶׁלֶּקַח השואה, ״לעולם לא עוד״, הוא זה שעומד מאחורי הרוח היהודית, שלא נִשְׁבֶּרֶת, גם בָּרְגָעִים הקשים ביותר.
- הרוח היהודית, לצד האמונה בצדקת הדרך, והאמונה בצור ישראל וגואלו, מהווים את סוד העוצמה של מדינת ישראל, ושל נצח ישראל.
- אך תזכרו, שהרוח היהודית, כוללת גָם את הַבַּיִת היהודי.
- הזהות היהודית בתוך הבית היהודי, היא הַדֶּבֶק שמחזיק אותנו ביחד. בְּחֶלְקַת הָאֱלוֹקִים הקטנה שלנו, במדינת ישראל.
- ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנו קוראים לכם: לִזְכּוֹר.
- לִזְכּוֹר, את השואה הנוראה שפקדה את עמינו לפני שמונים שנה. ולִזְכּוֹר, את הדרך למנוע אותה.
- שְׁבוּ עִם הַנִּיצּוֹלִים שֶׁעוֹד בֵּינֵינוּ, הַקְשִׁיבוּ לא רק לְסיפורי הנפילה - אלא גם לְסיפורי הַתְּקוּמָה.
- על האמא שאחרי המחנה - ילדה.
- על האב שאחרי האובדן - שוב בנה בית.
- כי הסיפור של עמנו, כפי שארגון יד ושם, מלמד אותנו השנה, הוא לא רק סיפור של שואה שוד ושבר.
- הוא גם ובעיקר, סיפור של משפחה שסֵרבה לְהִיכָּחֵד. שֶׁל עַם שֶׁמְּסָרֵב לִהְיוֹת לְמִרְמָס.
- של עם שהתעקש להישאר בית.
- בית יהודי. בארץ ישראל.
- אנחנו, ואתם. בָּנֵינוּ ובנותינו.
- כולנו, ממשיכים לשאת את לפיד החיים היהודי, של עמינו, מעבירים אותו מִדּוֹר לְדוֹר.
- כי ״נצח ישראל לא ישקר״.
- יהי זכרם של ששת המיליונים, הקדושים והטהורים, בָּרוּךְ, וְחָקוּק בְּלִבֵּנוּ לָעַד.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
