ב-18 בינואר 1945 יצאה לדרך צעדת המוות מאושוויץ. מעל 60,000 אסירים הוצעדו בהליכה מערבה, כאשר כל מי שעצר והפסיק לצעוד נורה למוות. אחד מהצועדים היה דוד לייטנר, המכונה "דוגו", שהיה אז נער כבן 14.

דוד הצעיר כמעט והתייאש במהלך ההליכה. בדמדומי העייפות, בין ערות לשינה הוא נזכר באימו, גולדה, שסיפרה לו בילדותו כי בארץ ישראל יש לחמניות עגולות ("בילקלך") הצומחות על העצים. המחשבה על הבילקלך בארץ ישראל נתנה לו תקווה וכוח, ודוגו המשיך לצעוד.

זמן קצר לאחר עלייתו לארץ, דוגו טייל בשוק מחנה יהודה בירושלים, וראה כדורי פלאפל מיטגנים בשמן. אלה הזכירו לו את אותן "בילקלך" עליהם דברה אימו. באותו רגע דוגו החליט כי מדי שנה, ב-18 בינואר, יום יציאתו לצעדת המוות, הוא יאכל פלאפל כפי יכולתו עד להתפקע כדי לחגוג את היותו חי, שבע, ותושב ארץ ישראל, כפי שחלמה אימו.

בשנת 2016 בית העדות להנחלת זיכרון השואה במושב ניר גלים הסמוך אשדוד, יזם את "מבצע דוגו", והציע לציבור להצטרף למנהגו הפרטי של דוגו. מאז, מצטרפים מדי שנה המונים למנהג הפלאפל של דוגו. בית העדות הזמין אנשים מכל הארץ והעולם לאכול פלאפל באותו התאריך, ב-18 בינואר, ולהעלות את התמונות לרשתות החברתיות.

שירות בתי הסוהר מגיש פלאפל בחדרי האוכל באותו היום. בתי ספר רבים ברחבי הארץ והעולם לומדים באותו היום על צעדת המוות. עוד משתתפים באכילת הפלאפל הסמלית משרדי ממשלה ושגרירויות, מקומות עבודה, חברות הסעדה, תנועות נוער, קהילות ויחידים.

ב-2019 השתתף נשיא המדינה ראובן ריבלין במבצע דוגו וב-2020 השתתף הרמטכ"ל אביב כוכבי באכילת פלאפל עם דוגו.

סיפורו של דוגו

דוד לייטנר (דוגו) נולד בנירג'האזה שבהונגריה בשנת 1930 להוריו מאיר וגולדה, בעלי חנות מכולת מקומית. בפסח 1944 הועבר דוגו עם משפחתו לגטו שהוקם בנירג'האזה, ולאחר זמן קצר שולחה המשפחה למחנה אושוויץ.

דוגו נותק ממשפחתו, אך הצליח לשרוד את תלאות המחנה. הצעדה הסתיימה במחנה מאוטהאוזן, ואחריה הועבר לייטנר למחנה גונסקירכן, משם השתחרר.

דוגו עלה ארצה והיה ממייסדי מושב ניר גלים. בתו היא הסופרת זהבה קור ונכדתו היא העיתונאית מוריה קור, ביתו של הבלשן ואיש התקשורת ד"ר אבשלום קור. ב-2004 הדליק משואה בעצרת הממלכתית ביד ושם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ב-27 ביולי 2023, ט' באב ה'תשפ"ג, בגיל 93, הלך לעולמו.

יהי זכרו ברוך.