תחרות מילה במקום הינה תחרות ארצית בכתיבה מקומית המתקיימת זו השנה השלישית ביוזמת הליקון שירה Helicon Poetry ובשיתוף פעולה באשדוד עם מרחב יצירה אשדוד והספרייה העירונית, החברה העירונית לתרבות ופנאי.

התחרות באה לתת ביטוי וקול לכותבות וכותבים מכל הארץ, ומכל קשת החברה הישראלית. מצד אחד מדובר בתחרות ארצית ורחבת היקף, אך גם אינטימית ומקומית המעניקה פלטפורמה משמעותית ליישובים וליוצרים המשתתפים, לחשיפה וקידום של כותבים מצטיינים בארץ.

לתחרות המקומית שנערכה השנה בנושא "דרך" ניגשו 49 כותבים מקומיים בשתי סוגות: שירה וסיפור קצר עד 250 מלים.

חבר השופטים, שעליו נמנים המשוררות מירה קדוש וסמדר שרת והמשורר פרופ' סמי שלום שטרית בחר בעטרה גבריאלי בשירה "דרכך" במקום השני ובמקום הראשון נבחר השיר "עץ זית", שכתבה סיגלית דאי, מי שהייתה מנהלת המחלקה לחינוך קדם יסודי וכיום מנהלת מחוז מרכז במשרד העבודה לנוער בסיכון.

מנימוקי השופטים לבחירת השיר במקום ראשון: "הכותבת לא משתמשת במילה "דרך", אך מתארת את דרך הריפוי של האנושות והפרטים המרכיבים אותה, בצורה מדויקת להפליא. האמירה "כל אדם צריך" ממקדת את הקורא על התבוננות בעצמו ומחייבת אותו לפעולה".

בסוגת הסיפור הקצר זכה במקום השני שי יפרח בסיפורו "הדרך האחרונה" ובמקום הראשון רביב שלהבת, בן 62, נשוי לענת אב לשלושה ילדים (אופיר, עידו ודנה), בעל תואר שני בחינוך, מורה ורכז הספורט במקיף ז' ומורה בבית הספר "גוונים" לחינוך מיוחד. 

"הכתיבה היא אושר גדול בעבורי ומעניקה לי סיפוק רב" - הוא משתף. "התחושה המיוחדת הזו, רק אני והדמיון שלי, המחשבות שלי, הכי מזוקק וכן שאפשר. חשוב לי לא ליפות דברים, לא לשקר ולהתחנף לקורא לא לרצות אף אחד מדובר בי בתחושות שלי ובאופן בו אני חש את הסיפור".

"חשוב לי שהכתיבה תהיה קולחת ללא רגע דל לכן אני מתאר המון פעולות" - הוא מוסיף. "אם הטקסט קולח הוא מעניין, זו דעתי. אני אוהב מאד לחוש את המילים כמו חומר פלסטי ביד היוצר. מוחק פה, מוסיף שם. משתדל שהכתיבה תהיה מצומצמת סגורה ללא מליצות ותיאורים רבים".

על הזכייה במקום הראשון הוא מסר: "חייב לומר שהופתעתי מאד. כאשר ראיתי את שמי ושם הסיפור על המסך חשבתי שאני חולם. המחמאות והפרגון של פרופסור סמי שלום שטרית ריגשו מאד והעניקו לי רוח גבית".

צמד הזוכים סיגלית ורביב העפילו בעצם הזכייה במקום הראשון בתחרות המקומית, לתחרות הארצית שתתקיים בקרוב ויהפכו לשליחים, למשך שנה, בליווי ותמיכה של הליקון במטרה לקדם ולהפיץ את הספרות והשירה ברחבי הארץ ע"י השתתפות במגוון פעילויות.

"עֵץ זַיִת" / סיגלית דאי

כָּל אָדָם צָרִיךְ לָטַעַת בְּלִבּוֹ עֵץ זַיִת.

שֶׁיְּחַבֵּק אֶת גִּזְעוֹ בֵּין יָדָיו,

שֶׁיֹּאחַז עָנָף בֵּין שִׁנָּיו

וְיֵּצֵא מֵעַצְמוֹ לִרְאוֹת הֲקָלוּ הַמַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיךְ עֵץ זַיִת

אוֹ עָנָף

אוֹ עָלֶה

אוֹ טִפַּת שֶׁמֶן זַךְ

שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם עַצְמוֹ וְעִם כָּל הָעוֹלָם.

"פניית פרסה" / רביב שלהבת

טורק את הדלת ולדרכי. מוצף בתסכול, מחיים עטופים בקליפה מחוספסת. מה קרה לנו?
נוהג. סופר גשרים, תמרורים, אבני דרך. לשם מה? לא יודע.
ממתין באדום. אצבעותיי מתופפות על ההגה. בחלל, ניחוח של בושם. בתא החפצים, שפתון ורוד.
הרמזור, מתחלף לירוק. לוחץ על הגז וממשיך. מאחורי, טנדר מהבהב באורות. "מה עכשיו, מה קרה?".
הטנדר עוקף אותי. הנהג צועק משהו, מסמן לי לעצור. עצרתי בצד. הטנדר עצר כמה מטרים לפני.
הנהג צועד לעברי. על כתפו תיק. נדרכתי.
" אהלן . יש לך פנצ'ר באחורי. זה מסוכן".
"אהה,,, תודה. צריך להחליף גלגל, נכון?"
"ברור ! מה אתך ? אעזור לך. קח מיץ, אתה חיוור, חצי זומבי. אל תיעלב". אמר ושלף פחית מהתיק.
"כן, אני תשוש".
לוגם, מתאושש ולעבודה. עשר דקות וסיימנו.
לחצנו ידיים ."תודה רבה, אין מילים, שמי אריאל ואתה?"
"בכייף, שמי זוהר. שם, בעוד חמישה קילומטרים, בצומת, קח פניית פרסה. אתה תראה תחנת דלק. מאחורה יש פנצ'רייה. הוא בסדר, אמין. כדאי לתקן את הפנצ'ר.
בדרכי לצומת, פניית פרסה ולחנייה האחורית.
"שלום , מה קורה? חם היום. יש אבטיח במקרר , תתכבד. פנצ'ר, חמישים ש"ח . אבדוק את כל הצמיגים, בסדר"?
"סגור".
"אבטיח, מיץ". קליק, הקליפה נסדקה. שלווה נשבה פנימה. הרגשתי אחר.
"סע לשלום. אחלה אבטיח, נכון" ?
"משהו משהו, אין עלייך".
חזרתי לבית שומם. פתק על השולחן.
"יש אוכל במקרר. יצאתי לדרכי. מחפשת פניית פרסה. אוהבת כל כך".