באירוע חגיגי שנערך אתמול (שני) באשדוד ציינה ישיבת ההסדר נווה דקלים חמישים שנות פעילות. האירוע התמקד בסיפורה ההיסטורי יוצא הדופן של הישיבה - סיפור של נפילות קשות לצד קימה מחודשת, ברוח הפסוק שנבחר להוביל את הערב: "כי נפלתי קמתי, ה' אור לי".

בין המשתתפים: שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הרב ישראל אריאל, ראש ישיבת המקדש, מייסד מכון המקדש בירושלים ומקים ומייסד ישיבת ההסדר נווה דקלים, הרב יעקב אריאל, מבכירי רבני הציונות הדתית וראש הישיבה לשעבר, הרב יהושע ויצמן ראש ישיבת ההסדר מעלות, תלמידים, בוגרים, רבנים ואנשי ציבור נוספים.

במהלך הערב הוקרנו קטעים היסטוריים מתקופות מכוננות בתולדות הישיבה, לצד סיפורים אישיים של בוגרים ותלמידים. דגש מיוחד ניתן לשני האירועים הטראומטיים שעיצבו את דרכה: עקירתה מימית שבסיני ועקירתה מגוש קטיף במהלך תוכנית ההתנתקות. אחד המסרים המרכזיים שהודגשו היה כי למרות המעברים, שינויי השם והמציאות המשתנה, מדובר באותה ישיבה ובאותה רוח. "הישיבה היא אחת", נאמר במהלך הערב, "הגוף פשט צורה ולבש צורה, אך נשמתה נשארה אותה נשמה".

האירוע כלל גם קריאה לחיזוק הקשר עם בוגרי הישיבה לדורותיהם. במסגרת זו הוצגו יוזמות שמקיימת הישיבה לאורך השנה - שבתות בוגרים, מפגשי לימוד ברחבי הארץ, ליווי משפחות הבוגרים ותוכניות "קשר ממשיך" שמטרתן לשמור על החיבור בין הבוגרים לבין בית המדרש לאחר סיום לימודיהם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר: "בשנת היובל הזאת נאמר 'תשובו איש אל אחוזתו', אז צריך לדבר על כך שבשנה הזאת חוזרים לגוש קטיף. בעזרת השם אני חושב שעם ישראל יתקרב מאוד אל השיבה לחבלי המולדת האלה. הישיבה הזאת מבטאת באופן מופלא את החיבור שבין תורה, ארץ ישראל ועם ישראל. צריך להוקיר טובה לחלוצי וגיבורי גוש קטיף, שלא התייאשו ולא נשברו, אלא לקחו על עצמם משימה חדשה במקום חדש. הישיבה הזאת נאלצה שלוש פעמים לקום, להתחיל מחדש, והנה כאן באשדוד היא בנתה קריה לתפארת. בתי המדרש האלה צריכים להיות במקומות המשפיעים ביותר, שבהם מתקבלות החלטות, מעצבים זהות ותודעה ומצעידים את מדינת ישראל לאורה של תורת ארץ ישראל".

ראש הישיבה, הרב דוד גבריאלי: "אנחנו מודים לריבונו של עולם שזיכה אותנו להיות חלק בלתי נפרד מדור הגאולה והתחייה, ולהיות שותפים בבניין העם, הארץ והתורה דרך ישיבתנו. נשמת הישיבה היא התורה - תורת חיים, תורת ארץ ישראל, תורה פנימית של גאולה - והיא קבועה ויציבה, הולכת ומתפתחת. הגוף לובש צורה ופושט צורה; פעם המשימה העיקרית היא בבניין הארץ ופעם המשימה היא בבניין העם, אבל הכול הולך ומכוון למקום אחד. לפני כעשרים שנה חווינו את הגירוש הקשה מגוש קטיף. היינו מאוד שבורים, אבל הסיפור שלנו הוא סיפור של שליחות לאומית לעם ישראל, וממילא היא לא מפסיקה גם כאשר הקשיים גדולים. לראות היום את בית המדרש מתמלא בכל שנה בבחורים צעירים, ואת הבוגרים שמרגישים שייכים, קשורים ומחוברים וחוזרים לבית המדרש, זו התרגשות גדולה".

ישיבת ההסדר נווה דקלים הוקמה באמצע שנות ה-70 ופעלה בתחילה בעיר ימית שבסיני, שם שימשה מוקד רוחני מרכזי לתורה ולהתיישבות. עם פינוי סיני בתחילת שנות ה-80 נעקרה הישיבה ממקומה ועברה לגוש קטיף. מבנה בית המדרש, שנבנה בצורת מגן דוד, סימל את החיבור בין תורה, חיים והתיישבות, ורבים מבוגריה קבעו את ביתם במקום. בשנת 2005 נעקרה כאמור הישיבה פעם נוספת. מבנה הישיבה נהרס ונשרף, אך הלימוד נמשך מיד במקומות זמניים עד למעבר הקבע לאשדוד.