לרגל יום ההולדת של ניצולת השואה מאשדוד, הגיעו צוות עמותת חסדי נעמי ביחד עם מתנדבים לביתה עם שלל הפתעות, עוגת יום הולדת טעימה, בלונים ותעודת הוקרה.

יום הולדת 100 לציפורה מארק

הצוות והמתנדבים רקדו ושמחו איתה לצלילי שירי יום הולדת. בנוסף למתנות, חסדי נעמי הביאו לציפורה ערכת חורף חמה ומפנקת במסגרת מבצע 'חורף חם' של העמותה, הכוללת ציוד חם, ביגוד, שמיכה מפנקת, אמצעי חימום, תאורת חירום ועוד.

תודה  לתשובה כברה (מנהלת תחום רווחה) שתמיד חושבת עליי, שאלוהים ישלח לכם כוח לשמח את כולם". ציפורה חזרה ואמרה: "אני לא צריכה מיליון, אני רק צריכה קצת לחם וזהו".

מי את ציפורה מארק?

ציפורה מארק, אלמנה, נולדה ברומניה בינואר 1925, ונושאת על זרועה את המספר שקועקע על זרועה במחנה העבודה - עדות אילמת לזוועות שחוותה אותו היא מראה בכל פעם שמגיעים לבקר אותה. היא אחת מהניצולות הבודדות שעדיין נותרו בחיים עם סימן מוחשי מתקופת השואה. המספר שעל הזרוע אמנם כבר דהה עם השנים ואי אפשר לראות אותו בבירור, אבל ישנם דברים שאי אפשר למחוק ולשכוח.

בעת החגיגה, ציפורה, שהתרגשה מאוד מהמחווה, החלה לשתף מזיכרונותיה. במיוחד בתקופה האחרונה, יותר מתמיד הזיכרונות מציפים אותה, ובכל פעם שזה קורה היא בוכה ללא הרף. "מעולם לא חגגו לי ככה יום הולדת" סיפרה בבכי, "גם לא כשהייתי קטנה. אני מודה לכם, אני רוצה לשמוח.

סיפורה של ציפורה הוא סיפור של הישרדות בלתי נתפסת, אך גם של בדידות ומאבק יומיומי בזקנה. כל משפחתה נספתה בשואה, והיא עצמה ניצלה מספר פעמים ממוות בטוח. בעדותה המצמררת לצוות חסדי נעמי, ציפורה מספרת על התעללות נוראית שחוותה: "מנגלה היה מתעלל בי וסוטר לי על הפנים. היו נותנים לי מכות עם מקל באורך שני מטר שהיה שובר לי את הגב". ברגעים הקשים ביותר, ציפורה התפללה וייחלה למות. "הגעתי לגיל 100 כי אלוהים אוהב אותי, הוא הציל אותי מהמוות המון פעמים, רציתי למות אבל בורא עולם חשב אחרת והציל אותי".

סיפורה המרגש של ציפורה מדגיש את החשיבות העצומה של תמיכה בניצולי השואה הקשישים. כמוה יש עוד, וחשוב לזכור את אלה שחוו את התופת ושרדו, ולהבטיח שיוכלו להזדקן בכבוד ובנוחות.