הנער שנאלץ לשים את המשפחה לפני הלימודים הפך למנהל בהייטק: "לכל אחד מותר לחלום"
18.12.21 / 04:51
לשחר אביב שגדל והתחנך באשדוד הייתה נקודת פתיחה די פחותה כשהוא יצא בבגרותו לעולם החופשי, אולם למרות הסיכויים הנמוכים, צעד ועוד צעד הוא מצא את עצמו מתקדם לעבר תפקיד משמעותי ונחשב במייקרוסופט ישראל: "אף פעם לא דיברתי על הסיפור שלי עם אף אחד כי לא חיפשתי רחמים, אבל היום אני שלם עם עצמי, ואם אני יכול לגרום אפילו לנער אחד או נערה אחת להאמין בעצמם, אז החשיפה שווה את זה". כך הוא משתף
"כשהמגייסת התקשרה להודיע לי שהתקבלתי למיקרוסופט פשוט שתקתי. לא יכולתי לדבר. חשבתי על הדרך שעברתי – הילדות הלא פשוטה בשכונה, הוויתור על הבגרויות למען המשפחה, הרצון והמאבק להתגייס ל-8200, איך הייתי יוצא מהבסיס בערבים, חוצה את הכביש, מחליף מדים ועובד בסינמה סיטי לתוך הלילה, ההחלטה לעשות תואר למרות כל הקשיים, בת הזוג התומכת, אמא, הכול צף. ורק אחרי דקה שהרגישה כמו נצח הצלחתי לפצות פה ולענות לה שאני שמח להצטרף למיקרוסופט.
אני עובד פה כבר יותר משנתיים ואף פעם לא דיברתי על הסיפור שלי עם אף אחד, כי לא חיפשתי רחמים. אבל היום אני שלם עם עצמי, ואם אני יכול לגרום אפילו לנער אחד או נערה אחת להאמין בעצמם, אז החשיפה שווה את זה.
קוראים לי שחר אביב. גדלתי באזור ד' באשדוד. כשהייתי קטן נאלצתי להתמודד עם עניין משפחתי מאוד מורכב, לסייע המון בבית ולעזור לגדל את אחי ואחותי הקטנים.
החלטתי במודע לשים את המשפחה לפני הלימודים, אבל עמוק בפנים תמיד היה לי ברור שלכל אחד מותר לחלום רחוק, לא משנה מה נסיבות חייו, ההיפך, זו חובתנו.
למרות שלא הייתה לי תעודת בגרות, שמתי לי למטרה להתגייס לחיל המודיעין. נרשמתי למכינה קדם צבאית שקיבלה אותי על תנאי, סיימתי אותה בהצטיינות והתקבלתי לחיל. במהלך השירות קיבלתי הזדמנות לעבור לתפקיד טכנולוגי אותו מילאתי בימים, בזמן שבלילות עבדתי בגלידריה כדי לשרוד כלכלית.
אחרי הצבא היה לי ברור שאני הולך ללמוד ולעבוד במקביל. השלמתי בגרויות ונרשמתי לתואר במדעי המחשב בירושלים, ובמקביל עבדתי במשרה מלאה בחברה ביטחונית ממשלתית.
למבחנים הייתי לומד בין טיסות ופגישות עבודה, להרבה מהשיעורים לא יכולתי להגיע והציונים שלי נפגעו מכורח הנסיבות, אבל לקראת סיום התואר החלטתי לשאוף גבוה יותר וסימנתי את מיקרוסופט כמטרה.
בזמנו תהיתי מה גרם למגייסים של מיקרוסופט להזמין אותי לריאיון. כנראה הם הצליחו לקרוא בין השורות של קורות החיים שלי ולהבחין במשהו מעבר לנראה לעין, ואולי גם עזר שסבתא הקפידה להקדיש לי פרק תהילים כל בוקר, כי כל מה שהייתי צריך זו הזדמנות.
כיום אני עובד במרכז הפיתוח של מיקרוסופט בתור מנהל מוצר באחת מקבוצות הסקיוריטי המובילות של החברה, ובמקביל לומד לתואר שני במנהל עסקים. אני חי במרכז עם נועה אשתי, אבל לרגע לא התנתקתי מהמשפחה ואני עדיין תומך בהורים ובאחיי ומבקר אותם בכל הזדמנות אפשרית.
זה לא שאני שמח שהייתה לי ילדות מורכבת, אבל אין ספק שהיא חישלה אותי. אחרי שעברתי את מה שעברתי, אני לא נרתע מאתגרים, לחץ, ומשימות מורכבות בעבודה. החיים לימדו אותי פרופורציות.
בתקופה האחרונה אני יוזם ולוקח חלק במספר פרויקטים חברתיים, ומתוכם תכנית ״אחרייטק״ של עמותת 8200 בשילוב עמותת 'אחריי', במטרה להנגיש חינוך טכנולוגי לנוער בפריפריה, ולצמצמם את הפער שקיים היום.
כשאתה גדל במציאות מאתגרת, לפעמים אתה מרגיש כאילו שהחיים דורשים ממך להתכופף, להסתפק בפחות ולוותר. אני לא השלמתי עם זה, ופועל בשגרה כדי לשכנע צעירים שגדלים במציאות לא זוהרת, שגם הם מסוגלים לנפץ מחסומים וליצור לעצמם עתיד טוב יותר. זה לא קל, אני יודע, אבל זה אפשרי".