אשדוד נפרדת בצער מרבקה אלדין דוקהן ז"ל, מוותיקות העיר, שהלכה לעולמה בשיבה טובה. הלווייתה התקיימה במוצאי שבת, והיא הותירה אחריה שלושה ילדים, שמונה נכדים ו־12 נינים.

בתה, שונטל, נשאה הספד מרגש, שצייר דמות של אישה יוצאת דופן - חזקה, נחושה, יצירתית וכזו שלא ידעה לוותר, גם ברגעים הקשים ביותר.

"אמא שלנו הייתה אשת הברזל - לא רק בכינוי, אלא במהות", סיפרה הבת. "היא נולדה לדור של מלחמת העולם השנייה, דור שלא קיבל הזדמנויות או כלים, והיא בכוח רצון שאין שני לו בנתה לעצמה חיים שלמים, עשירים, מלאי עשייה ועמידה איתנה מול כל קושי".

לדבריה, רבקה הייתה אישה חדה, דעתנית ולא מפחדת משום עבודה: "חשמל, אינסטלציה, צבע - הכול ידיה עשו. המילה ‘אי אפשר’ פשוט לא הייתה קיימת אצלה. כוח הסבל שלה היה לא אנושי, העמידות כמו סלע, והנחישות - של מי שיודעת שאין לה על מי לסמוך מלבד עצמה".

הבת תיארה כיצד אימה העבירה לבדה את משפחתה מבאר שבע לאשדוד, בלי לדעת את השפה ובלי לבקש עזרה, וכיצד נלחמה על ילדיה בכל מצב: "כשהידיים שלה נשרפו מסוכר רותח - היא המשיכה להכין עוגות לברית של בנה. כשהרופאים רצו לכרות את לשונו של בנה בגלל זיהום - היא סירבה, טיפלה בו ימים ולילות והחזירה לו את יכולת הדיבור. זו הייתה אמא: לא מוותרת, לא נכנעת, לא מפחדת".

גם בשנים של מחסור כלכלי, כך סיפרה, הילדים לא הרגישו שחסר: "מווילון במטבח היא תפרה שמלת מלכת אסתר לפורים. מפיג'מה של אבא - פיג’מה לאחי. תמיד היו פירות וירקות בבית, תמיד היה מספיק לבית הספר, כי החינוך שלנו היה אצלה במקום הראשון".

לצד החריצות והיכולת להסתדר מכלום, רבקה הייתה אישה אלגנטית ובעלת נוכחות: "היא תפרה לנו בגדים יפים יותר ממה שנמכר בחנויות, ותמיד הייתה מתוקתקת בעצמה - עם עגילים ארוכים ועקבים, הולכת על דיונות אשדוד כאילו צועדת על שטיח אדום".

היא לא חסכה את דעתה מאיש, שלטה באקטואליה ובפוליטיקה, ולמרות שלא למדה באופן פורמלי - נותרה חדה, סקרנית ומעורבת עד יומה האחרון.

"אמא שלנו הייתה עולם ומלואו", אמרה שונטל בהספדה. "היא בנתה חיים מכלום, החזיקה משפחה שלמה על הכתפיים והייתה עמוד התווך והלב הפועם שלנו. אנחנו נפרדים ממנה היום, אבל המורשת שלה - העוצמה, החריצות, האומץ והאהבה הבלתי מתפשרת - תמשיך לחיות בנו תמיד".

המשפחה יושבת שבעה ברחוב הרב ניסים 11/8 אשדוד.

יהי זכרה ברוך