אבל כבד בעיר עם היוודע דבר פטירתו של מרקו בניטה בן ה- 61 לאחר התמודדות עם מחלה קשה. 

מרדכי ראובן (מרקו) בניטה ז״ל עבד במוקד העירוני בעיר והיה דמות מוכרת ואהודה מאד שאהב את הים ובעיקר את משחק המטקות. הלווייתו תיערך היום (ראשון) בשעה 14:30 בבית העלמין באשדוד.

בניטה ז״ל ניהל את מחלקת שבר מוסדות חינוך באגף המוקד העירוני. בניטה דאג במשך שנים רבות לטפל בכל הפניות של מוסדות החינוך בעיר, ונלחם באומץ רב במחלה קשה במשך 8 שנים.

בניטה ז״ל הותיר אחריו שלושה ילדים (ענבל, אורית ומיכאל) וארבעה נכדים, חברים ומכרים רבים שמסרבים לקבל את הבשורה המרה על לכתו בטרם עת של איש אהוב.

ראש העיר, יחיאל לסרי , הספיד את מרקו בניטה:

בצער רב מאוד, אנחנו נפרדים ממרקו בניטה, החבר היקר שלנו, ומלווים אותו למנוחת עולמים. ויחד עם הקרובים, והחברים הרבים, אנחנו משתתפים בצער בני המשפחה. מרקו נלקח מאיתנו בטרם עת ומשאיר את כולנו המומים.

הפרידה ממרקו, האבא, הבן, האח והחבר הטוב היא פרידה קשה, והלב שלנו איתכם - רחל, מיכאל, ענבל ואורית. האמא, אוֹרוֹ, הנכדים, החתנים, והאחים היקרים. כולנו כאן איתכם, החברים מהעבודה ארוכת השנים בעיריית אשדוד. החברים והמכרים הרבים, שאהבו מאוד את מרקו היקר.

זו פרידה כואבת מאוד, כי מרקו היה בן אדם מיוחד. צנוע, מוכשר, מאיר פנים לכל אדם, ואין ספק שהוא משאיר חלל ומשאיר חלל גדול בלב של כולנו. בלב של כל מי שהכיר אותו. מרקו עלה לארץ ממרוקו בשנת 1963, בגיל שנתיים, והתגורר עם משפחתו באשדוד הצעירה, בה גדל והתחנך.
בצבא הוא שירת בחיל השריון, ולאחר שירות קבע ועבודה במפעל רוגוזין, הוא החל את עבודתו בעיריית אשדוד.

במשך 29 שנים מרקו עבד במגוון תפקידים בעירייה, אותם ביצע על הצד הטוב ביותר, ובשנים האחרונות הוא שימש כמנהל מחלקה באגף המוקד העירוני, והיה אחראי על טיפול בתקלות במוסדות החינוך בעיר. מרקו היה נכס לעיריית אשדוד, ודוגמה ומופת לעובד מסור ומקצועי, שמצוינות בעבודה היתה ערך חשוב ומרכזי בחייו שלו. הוא ידע לתת מענה לכל פניה, ועשה זאת תמיד באדיבות, בשמחה וביעילות. גם כשהוא חלה, הוא לא ויתר על הגעה לעבודה בעירייה, ובכל יום שהוא יכל, הוא עבד במלוא המרץ, למרות הקושי.

מרקו היה אב מסור ואוהב, שדאג לילדיו ולנכדיו, הרעיף עליהם אהבה, והקנה להם ערכים של כבוד לזולת ומצוינות. הוא היה גם חבר נאמן, שהמצווה "ואהבת לרעך כמוך", שהיא מושג יסוד בתורה, היתה נר לרגליו. תמיד נמצא בשביל חבריו, שאהבו אותו מאוד, בזכות האישיות הנדירה והמיוחדת שלו. החברים הרבים כאן, יכולים לספר הרבה על החברות עם מרקו. על כך שהוא תמיד ידע לתת כתף, לתמוך, לעודד, לומר מילה טובה ולהעניק עצה חברית, שהגיעו מהלב הרחב שלו.

מרקו הצטיין בכל מה שעשה, כפי שמעיד כל מי שהכיר אותו. במשחקי מטקות בים הוא היה אלוף ללא עוררין, וכמובן הוא היה בשלן מצטיין, שבכל הזדמנות היה משמח את החברים עם מאכלים ומאפים מיוחדים.

משפחת בניטה היקרה, אמא אורו, הילדים והנכדים, מרקו אהב אתכם מאוד, ואתם החזרתם לו אהבה,
בשנים האחרונות, מאז שמרקו חלה, דאגתם לו וחיפשתם אחר כל פתרון רפואי שיוכל לסייע לו, במהלך המאבק הארוך במחלה, שלמרבה הצער והכאב הסתיים אתמול.

מרקו היקר, לך לדרכך לשלום. נזכור אותך כעובד מצטיין בעיריית אשדוד, שבה שירת את התושבים שנים רבות, וכחבר אוהב ונאמן. נוח על משכבך בשלום תהי נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן.

מירי עטיה, אחותו של מרקו , סיפרה לאשדוד נט:
״זה רגע עצוב מאד לנו כמשפחה, הוא אהב את הים, ואהב את המטקות וכל הזמן רק דאג לעזור לאנשים, שבוע לפני , בחמישי שעבר הוא קיבל קריאה מהמוקד והלך לעזור. הוא התמודד כמה שנים עם המחלה והיו עליות וירידות".

עוד לפני השיחה, העלתה מירי פוסט והספידה את האח האהוב: "כמה כאב אח יקר מרקו בניטה נפרדת מאיתנו בעודך משתף אותנו בכל נסיון חייך העשירים, אנחנו פה למרגלות מיטתך, בהקשבה מלאה ואתה בשלך לא מראה אפילו לא כאב קטן, משאיר בנו את התמונה הכי מושלמת שלך, ישיבה זקופה, תמונות נכדים, סרטונים, עד הרגע האחרון השארת בנו חיוך כמו שאתה רגיל. אוהבת אותך וכבר מתגעגעת. תנוח על משכבך אחי".

הבת ענבל אמרה בשיחה עם כתב אשדוד נט: "אבא היה לוחם תרתי משמע, תמיד אהב לעזור לכולם עם חיוך ענק על הפנים. לאורך כל 8 השנים הוא נלחם, הייתה תקופה שחשבנו שהוא יוצא מזה אחרי ניתוח שעבר, אבל שנתיים לאחר מכן המחלה חזרה שוב".

עוד מספרת ענבל: "אבא אהב את הים, אהב את החיים ותמיד עזר לכולם. עובד עירייה המון שנים, איש של חסד ונתניה.

הוא זכה לראות את הילדים והנכדים לאורך כל התמודדות עם המחלה, ולצד הכאב הגדול והאובדן יש גם תחושת הקלה שהוא הפסיק לסבול".

יוסי אנטבי, שהיה מנהלו הישיר במוקד מספר לאשדוד נט:

"קשה להאמין שמרקו לא איתנו .איש מיוחד במינו איש אשכולות שידו בכול . מרקו בניטה החל את עבדודתו במוקד העירוני בשנת 1993 והיה ממקימי המוקד העירוני.

מרקו התחיל כסייר ולאחר מכן כמנהל הסיירת וכשהוקמה במוקד יחידת התחזוקה של מוסדות החינוך היה מרקו ממובילי השירות בבתי הספר והתמנה למנהל המחלקה .

מרקו היה איש עם לב ענק ותמיד ראשון לעזור .אהבתו הגדולה הייתה המטקות . מרקו היה אחד השחקנים הטובים בארץ.

בשנים האחרונות חלה מרקו במחלת הסרטן. אבל כמו שרק מרקו יודע להלחם הוא נלחם במחלה והיינו בטוחים שאת מרקו המחלה לא תנצח אך אנו נפרדים ממנו בכאב גדול . חבר אמת שהשאיר בנו חור גדול בלב . בן 62 היה במותו.

דוד דבש, מנהל המוקד וחבר ילדות מספיד את מרקו:

"קשה לעכל, להאמין שאני מספיד אותך כאן, בשלב כזה, בגיל כזה אבל אתה היטבת להגדיר בהודעת וואטספ ששלחת לי ביום ג' שעבר וכך בין היתר כתבת: ''אנחנו לא שווים כלום, שורה תחתונה בורא עולם קובע מתי תבוא ומתי תלך, אוהב.''

כך כתבת ובזאת ביטאת את האמונה העמוקה שלך בבורא עולם.

עברנו כברת דרך ארוכה. דרכנו מרקו הצטלבו עוד בביה''ס היסודי ''יהלום'' שם למדנו יחד באותה הכיתה. לימים, יוני 1993 לפני 29 שנים, הגעת לעבוד באגף, השתבצת כסייר בניידות המוקד ומיד בלטת ביכולותייך הטכניות הגבוהות מאוד ומכאן בתוך זמן קצר ניהלת את ניידות המוקד ועסקת בכל המרץ ובטמפרמנט המאפיין אותך בצרכי ציבור.

חז''ל אומרים: ''העוסקים בצרכי ציבור באמונה, הקב''ה ישלם שכרם.''

ובירושלמי בברכות פרק ה ירמיה אמר: ''העוסק בצרכי ציבור כעוסק בדברי תורה.''

"מרקו אדם מדהים, לוחם! המסירות למשפחתך, לילדיך היקרים- ענבל אורית, ומיכאל, הייתה ידועה לכל והייתה ללא גבולות. אני מקרוב מכיר את המסירות הזו ואת הרצון שלך לסייע לילדיך היקרים ולפעול למענם בכל דרך.

המשברים שעברת והמלחמה שלך מרקו במחלה הארורה, שם ראינו איזה גיבור אתה, כשבד בבד החיוך לא סר מפנייך ובכל פעם שנכנסת לאגף , גם כשכאבת וסבלת, היית במאור פנים עם חיוך וצחוקים כמו שאהבת.

תמיד היית עטוף בחברים בכל שלב בחייך, ובהרבה חברים ועל כך נאמר - "מצאת חן בעיניי אלוהים והאדם".