"(יום) זיכרון חמוץ מתוק

ביום חמסין עלינו שנינו על המדים.
שלך עוד היו בירוק זית בוהק, ואילו שלי כבר משופשפים. אתה התלהבת לבקר בבית הספר לראשונה על מדים, ואילו אני התלהבתי כשזה איתך. אתה הצטנעת כשענית בחיוך מבויש לחנן: "התגייסתי לגולני", ואילו אני מיהרתי ותיקנתי "הוא התגייס לסיירת! לאגוז!".

משם, חיש ממהרים, הגענו ליבנה לבית העלמין. אתה עומד מאחוריי ואני מלפנים, בצפיפות חונקת ומחבקת של אנשים אנשים. עומדים ביציע של המנחמים. צפירה, הנחת זרים, קדיש ומספר מילים.

בחזרה הביתה, ובמעלה המדרגות אני מבינה כמה זו הזדמנות נדירה לתעד את הרגע, כששלושתנו על א'. על השולחן הבגט החם וסלט הירקות שאימא לנו הכינה. על הרצפה אתה משתטח, ומראה בהתלהבות ללירן מה למדת השבוע בהכשרה. אני מפעילה טיימר במצלמה, ממקמת אותה על הארונית ואותנו בשלישייה. 5, 4, 3, 2, 1 ויש פלאש. יש תמונה. תמונה אחת ששווה אלף מילים, שלושה אחים במדים.

ביום חמסין עלינו לבית העלמין.
הפעם ללא מדים ולא ביציע המנחמים. הפעם קרוב אליך, בשורה הראשונה שפתחת. 
כך מאז כבר שבע שנים.
מאז פשטתי את המדים.
טיילתי, סיימתי תואר, חוויתי, התפכחתי וצמחתי.
ואתה, טל, אתה נשארת החייל הצעיר עם החיוך הממלא את הלב, בדיוק כמו בתמונה. החייל הצעיר שדרכו הייתה מבטיחה, ששאף למצוינות ולעשות את המוטל עליו בצורה הכי טובה.

אני נשארתי עם געגוע אין קץ לאחי הקטן, זה שזיכרונו מהדהד בי יום ביומו, גם כשטיילתי בקצה העולם. אני נשארתי עם שליחות אישית וחברתית להמשיך, להנציח ולספר עליך ולאורך, להקנות לעיניים שמביטות עלי ערכים בדמותך.

היום אעלה לבית העלמין.
קרוב קרוב אליך, בשורה הראשונה שפתחת והושלמה.
כך מאז אותה תמונה, אשר טומנת בחובה אהבת אחים, רגעי שטות ואחווה.
תמונה שמכווצת את הלב שכואב ודואב, ובד בבד משאירה בי זיכרון חמוץ מתוק."

טוראי טל שגב (ז"ל)
טל, תושב אשדוד, התגייס בחודש מרץ 2012 חטיבת גולני ויועד לשירות ביחידה המובחרת של החטיבת-אגוז. כארבעה חודשים לאחר גיוסו התלונן בפני מפקדיו על כאבי ראש עזים, חולשה והקאות. 

מצבו הלך וידרדר והוא פונה לבית החולים הדסה עין כרם, שם אובחן כי הוא סובל מדלקת קרום המוח - חיידקית. טל אושפז במצב קשה מאוד במשך כשבוע ביחידה לטיפול נמרץ, בעודו מורדם ומונשם. 

הוריו ואחיו לא עזבו את מיטתו לרגע, ולמרבה הצער ביולי 2012 הלך טל לעולמו. 

יהי זכרו ברוך