בוגרי צופי אשדוד שרים בזום לזכר החברים שנפלו – צפו בקליפ המרגש
27.04.20 / 11:16
כבר 15 שנה נוהגים שבטי דותן, אביב והנחל בצופי אשדוד להתכנס מדי יום הזיכרון לערב שירי לוחמים לזכר נופלי השבט, אביב חקאני, שמואל חימו ועופר רוזנצוויג ז"ל. השנה, הם עשו את את זה בזום. עדנה חקאני, אימו של סרן אביב ז"ל: "השנה יותר מתמיד אנו מחויבים לבנים". צפו בביצוע של 122 מחברי ובוגרי השבט לשיר "רקמה אנושית"
אל ערב שירי הלוחמים של תנועת הצופים באשדוד (שבטי דותן, אביב והנחל) מתכנסים מאות תושבים כבר 15 שנה. השנה, במקום לקיים את הערב המשותף, התאספו חבריו של סרן אביב חקאני ז"ל, 122 בוגרי ובוגרות שבט, חלקם עוד מהשנים שאביב היה מדריך בשבט וחלקם מדריכים בשבט כיום, וכולם יחד, כל אחד מביתו, ביצעו את השיר 'רקמה אנושית' לזכר נופלי השבט, אביב חקאני, שמואל חימו ועופר רוזנצוויג ז"ל.
צפו >>
"זה המעט שיכולנו לעשות למען אביב, שמוליק ועופר, בוגרי השבט שנפלו במלחמות ישראל, למען המשפחות ולמען הזיכרון" - אומרים מובילי המיזם. "הקהילה סביבנו מזמנת לנו את האירועים שמעצבים אותנו ואת הבחירות שבונות אותנו. לכן, חשוב לנו כל כך למצוא דרך להמשיך ולהיפגש, להמשיך להיות חלק, לבחור לחיות למען החיים ולזכר אלו שכבר אינם איתנו".
עדנה חקאני, אמו של סרן אביב חקאני ז"ל: "האהבה אחד לשני, לארץ ולעם היא זו שמובילה אותנו. למזלו של אביב הוא חווה את שלושת האהבות העזות הללו, ובזכותו אנחנו בוחרים להגיד שאנחנו כאן מאהבה. נמשיך לשאת את הלפיד שהותרתם בידינו בכל דרך, שנה אחרי שנה ולהפיץ את האהבה לארץ הזו - ולאנשים שחיים בה. אתם בליבנו לעד".
"השנה יותר מתמיד אנו מחויבים לבנים" - הוסיפה, "במותם הם ציוו לנו את החיים ואנו מחויבים לשמור על החיים. השנה בזמן הצפירה לא נרכין ראש נביט בגאווה למעלה לבנים ונאמר להם תהיו גאים בנו כשם שאנו גאים בכם השנה נביט סביבנו כדי לראות האם יש משהו שזקוק לעזרתנו, השנה נהיה ערבים אחד לשני אפילו יותר מהרגיל. יש בנו אהבה והיא תנצח, ביחד עוד נראה ימים טובים יותר."
יניק קקון, המשנה לראש העיר, בוגר תנועת הצופים וחבר ילדותו של אביב חקאני ז"ל כתב לו בפייסבוק:
"אביב שלנו,
כבר 15 שנים שאנחנו מתכנסים בערב יום הזיכרון, בוגרים, חניכים ומדריכים (חלקם היו בגן הילדים כשנפלת ולחלקם יש כבר ילדים בגן או ביסודי), בוחרים לזכור סביב יצירה משותפת, חברות ואהבה.
ערב בו התקווה מניעה אותנו לפעולה ולא הפחד, היש ממלא את ההעדר, מחבר את האנשים, גם אנשים שלא הכירו אותך, הנושאים בליבם את הסיפור המשותף שלנו. ממקום אוהב, מתחבר ויוצר.
ככל שנקפו הימים, הבנו שהשנה לא נוכל להפגש ואז התחילו טלפונים, ומפגשים וירטואלים, ורעיונות שצצו מכל פינה בוואטס אפ של אמצע הלילה ובהודעות אישיות בפייסבוק מכל גיל ובכל שעה... והמסר המרכזי – אין מצב שלא עושים משהו ביחד, זוכרים יחד, גדלים יחד, מחבקים.
חוויית ההתכנסות הזאת שממשיכה באותה עוצמה, היא חלק מהחיים שלנו. אש החיבור והיחד בוערת בנו, אז השנה לאור הנסיבות, בחרנו ליצור וידאו של השיר שמלווה אותנו מהשנה הראשונה ועד היום, אליו הצטרפו עשרות בוגרים מאלו שהיו איתנו בשכב"ג ועד השכב"ג של היום... יצא מרגש.
ובאמת, במפגשים שלנו, הקו שמפריד בצורה ברורה בין מה שחי ומי שמת הולך ומטשטש. נכון, אתה חסר לי ואני מתגעגע לילדים שלך שלעולם לא ישחקו עם הבנות שלנו בפארק שליד השבט. אבל הקשר שלנו, אח אהוב, חי בקהילה שלנו, אתה חי ברעידת הכלים ומיתרי הלב. חלקי הפאזל - משפחה, חברים וקהילה משתלבים לתמונה אחת, מורכבת ומלאת משמעות.
אנחנו מוציאים את הזיכרון מהמצבה אל השכונה, אל מערכות היחסים שלנו. מודים מכל הלב על כל מפגש, כי כל רגע הוא אינסופי וחד פעמי באותה הנשימה.
אתה מבין, בעיני אח אהוב, לכנס את כל החלומות האלה, את כל הקשרים האלה, את כל העשייה הזו, את הדיאלוג בין האנשים, מדרגה אחרי מדרגה, שנה אחרי שנה, זו המשמעות החזקה ביותר של המשפט, במותך ציווית לנו את החיים - 'כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה'.
קקון וחקאני היו חברים רוב חייהם, מהילדות המשותפת בצופים, דרך קורס קצינים ושירות משותף ברצועת עזה בה מצא אביב את מותו, ועד החיבור החזק והאמיץ למשפחת חקאני עד היום.
סיפור חייו של אביב חקאני ז"ל
אביב חקאני ז"ל נולד בבית החלים "ברזילי" שבאשקלון ביום א' בניסן תשמ"א (4.4.1981), ביומו הראשון של האביב, ומכאן שמו. גדל והתחנך באשדוד. עם גיוסו, ב-21.3.2000, שובץ בחיל ההנדסה הקרבית והחל את מסלול הכשרת הלוחם בבית הספר להנדסה צבאית. בתום הטירונות והאימון המתקדם יצא במסלול מהיר לפיקוד, עבר קורס מ"כים, והמשיך לקורס קצינים.
בנובמבר 2001 חזר כקצין לבהל"ץ, ושימש מ"מ מסלול בגדוד 603 – "להב". בסיום תפקידו זה עבר אביב לאוגדת איו"ש (אזור יהודה ושומרון), ושירת כקמב"ץ (קצין מבצעים) של אגף ההנדסה באזור חברון.
אביב נפל בקרב בציר פילדלפי שברפיח ביום כ"א באייר תשס"ד (12.5.2004) בעת התפוצצות הנגמ"ש שעליו פיקד מפגיעת טיל נ"ט. בסביבות השעה 17:40, הוזעק "צוות המנהרות" לציר "פילדלפי", לאחר שהתקבלו התרעות ומידע מודיעיני שהצביעו על הימצאות מנהרת תופת בסמיכות למוצב "טרמית" שעל הציר.
הצוות יצא בדרכו למקום כדי לאתר את המנהרה ולהשמידה, וכבר הכין את הקדח הראשון לפיצוץ באזור החשוד במנהרה. טיל "אר-פי-ג'י" שנורה מכיוון בתי העיר רפיח פגע בנגמ"ש שבו נסעו הלוחמים, והנגמ"ש, שהיה עמוס בחומרי נפץ, נמחה מעל פני האדמה.
עם אביב נהרגו ארבעת לוחמיו – רב-סמל-ראשון אימן גדיר, סמל-ראשון ליאור וישינסקי, סמל-ראשון זאור (זוהר) סמיילייב וסמל אלעד כהן. שלושה חיילים נוספים שפעלו על כלים אחרים שנמצאו בסמוך לנגמ"ש נפצעו?
ב-12.12.2004, שבעה חודשים לאחר נפילתו של אביב, העניק לו אלוף פיקוד הדרום דן הראל את צל"ש אלוף הפיקוד על חתירה למגע, נחישות ואומץ לב, יוזמה, דבקות במשימה ותרומה ייחודית וראשונית להבנת טקטיקת האויב.