בקהילת גלישת הסאפ בישראל אין כמעט מי שלא מכיר את שחר פוטפוב . בגיל 10 בלבד הוא כבר נחשב לאחד הכישרונות הגדולים בענף, זוכה בתחרויות, חבר בנבחרת ישראל, ורבים מסמנים אותו כדור הבא של הספורט הישראלי.

מאחורי ההצלחה עומדת מעטפת משפחתית יוצאת דופן. אביו, אלכסיי, נחשב לאחד מגולשי הסאפ המובילים בישראל, אלכסיי פוטפוב זה מי שמחזיק את השיא למרחקים ארוכים בסאפ שחתר 200 קילומטרים בלי הפסקה, ומשמש כמאמן בבית הספר הימי של רשות הספורט.

לצד ההישגים הספורטיביים, הוא מקפיד להעביר לבנו ערכים של נתינה, כבוד האדם ואחריות.

באימון האחרון של נבחרת הסאפ של עיריית אשדוד אפשר היה לראות כיצד הערכים הללו הופכים למציאות.

שחר הצטרף לאביו, סייע בהדרכת הקבוצה ותדרך את החותרים, בזמן שאלכסיי ליווה במים את דרור - חותר עיוור, המתאמן ומתמודד עם הים בדיוק כמו כל אחד אחר.

אך הרגע שהותיר את הרושם הגדול ביותר הגיע דווקא לאחר שהאימון הסתיים.

עם היציאה מהמים ניגש שחר באופן טבעי אל דרור, הושיט לו כתף וליווה אותו בדרכם חזרה אל בית הספר הימי.

לאורך כל הדרך שוחחו השניים על האימון, החליפו חוויות, דיברו על מה שהיה טוב ועל מה אפשר לשפר. דרור הניח את ידו בביטחון על כתפו של שחר, והשניים צעדו כאילו הם חברים ותיקים שמכירים זה את זה שנים.

זו הייתה תמונה שלא ביקשה תשומת לב, אך סיפרה סיפור שלם.

סיפור על ילד שמבין שהצלחה אמיתית אינה נמדדת רק בגביעים ובמדליות, אלא גם ביכולת לראות את האדם שלצידך.

כך בדיוק מגדלים אלופים. לא רק באמצעות אימונים מפרכים והישגים מרשימים, אלא באמצעות חינוך לערכים, רגישות, כבוד ונתינה. כאשר מצוינות ספורטיבית פוגשת אנושיות, נולדים ספורטאים שמעניקים השראה הרבה מעבר למים.

שחר עוד צפוי לעמוד פעמים רבות על הפודיום, אך ייתכן שהרגע הזה, שבו בחר ללכת לצד דרור ולהיות עבורו כתף תומכת, הוא ההישג הגדול לא פחות .

כי אלופים אמיתיים נמדדים גם במה שהם עושים כשהתחרות כבר הסתיימה.