"עדות חיה": מהות - הרשות העירונית לחוסן וביטחון קהילתי אשדוד עם סרטון מטלטל לזכרם של הנרצחים והנרצחות בפסטיבל ה"נובה" - פסטיבל של אהבה שהתחיל בלילה קסום והסתיים בשעה 6:29 באסון נורא.

בסרטון, השחקנית אפרת אברמוביץ' מבצעת מונולוג שנכתב מתוך אוסף עדויות של מבלים שהיו במסיבת "נובה" ולא יכלו לצעוק את צעקתם של הנרצחים.

העדות מתארת את דמותה של אישה שיצאה למסיבה לחגוג ולרקוד את החיים - מונולוג מצמרר הממחיש את זעקתה של הנרצחת, כיצד מתוך השמחה פורץ רוע אכזרי.

במהות מסבירים: "הסרטון ממחיש את ההכנות וההתרגשות לקראת המסיבה, את רגעי הבוקר הראשונים. את מה שקרה לאחר מכן שום תסריטאי לא יכל להגות בראשו. סגירת המסיבה נוכח אזעקות צבע אדום, מנוסה והתפכחות אכזרית של הנמלטים כשהם נתקלים במחבלים ובגופות. חלקם גם מתחילים להיפרד מהאנשים והחיים שהשאירו מאחור. לתוך החומרים הוצלבו גם קטעי התיעוד העצמי של מחבלי החמאס, ויצרו ניגוד מקפיא דם בין שתי קבוצות שמחות, האחת שמחה תמימה ומאושרת והשנייה שמחה רצחנית וחדורת תאוות דמים".

תחינות של צעירים מתקשים להאמין להוריהם, חוסר האונים של האחרונים, הידיעה שהאנשים שצפית בהם בחיים מצאו את מותם באירוע. ההימלטות ההמונית והפגישה המחרידה עם המוות וההרג בכל מקום מצטיירים כמו משחק מחשב אכזרי מדי מכדי שיתאפשר במציאות.

"זה לא הטבח הראשון שהתרחש אי פעם, אבל הוא אולי המתועד שבהם" – אומרים במהות. "מאז אותו אסון נורא, נחשפנו בישראל ובעולם כולו לזוועות שהמוח האנושי לא יכול אפילו לעכל. נשים ונערות עברו פשעי מלחמה ברוטליים, בלתי אנושיים, קשים מנשוא".

"7 באוקטובר, 06:29 - קו שבר בזמן, פצע פעור של עם שלם, תהום המפרידה בין העולם שקדם לה ובין הימים החדשים שנקלענו אליהם. ימים שכולנו נאלצים להכיר בעל כורחנו ללמוד איך לחיות בתוכם, איך למצוא מחדש את הכוח לבחור בטוב לאחוז בחיים. בואו נסתכל לרוע בעיניים".

צילום ועריכה: מייק אדרי.