בזמן שחצי מקבוצות הליגה מתגאות בשוער זר ובינהם גם מ.ס אשדוד שלנו יצאנו לנסות לבדוק למה אין אמון בשוער הישראלי המקומי והאם זה בעיה של מאמנים או של שוערים. וכיצד מתקשר פרויקט השוערים של ההתאחדות לכדורגל גם לאשדוד

בשנים האחרונות גדל בארץ דור של שוערים צעירים מוכשרים, המתדפק על דלתות הקבוצה הבוגרת, אולם דלתות מעטות נפתחות בפניהם. שוערים אלה, הם פרי עבודתם של מאמני שוערים, העושים את מלאכתם נאמנה למעלה מעשור שנים. במרוצת שנים אלו, צמחו באגודות שוערים צעירים, כשרונים, וחדורי מוטיבציה גבוהה להצליח בקבוצה הבוגרת. לדאבוננו הרב, רמתם משביעת הרצון עד גיל נוער אינה ערובה עבורם לשמש כשוערים בבוגרים בליגות הגבוהות. עם הולדתם השמונה עשרה,מרביתם מוצאים עצמם על ספסל או בשולי הליגות הנמוכות. נשאלת השאלה למה? התשובה: את מקומם תופסים שוערים זרים. במידה ומרביתם היו מגיעים לארצנו כשוערים מובילים במדינתם, כדוגמת שורה אוברוב אשר נשאר כאן על מנת לקדם את אותם שוערים, הרי זה משובח וירבו כמותו בארצנו

. ההיסטוריה מלמדת ששורה הוא אחד ומיוחד במינו, וכל השאר עוברים בארצנו לבלי שוב. שוערים  צעירים אשר זוכים כבר לקבל את האפודה מספר אחת אפשר למנות ביד אחת. מצד שני רוב קבוצות הליגה אם לא כולם מחזיקות מאמני שוערים מוסמכים ומרביתם כולל אשדוד מחזיקים גם במאמני שוערים גם לקבוצות הנוער ולמחלקות הנערים והילדים. השאלה היא ההימור. האם אותו מאמן מוכן לשלם שכר לימוד על אותו שוער חסר ניסיון? או שמא הלחץ לתוצאות חזק יותר מכל רצון דל בנייה לטווח ארוך. העובדות מוכיחות שכאשר מאמן העניק קרדיט ממושך לשוער הצעיר ברוב המקרים הוא הרוויח.

ראו מקרה ניר דוידוביץ' בחיפה שגיורא שפיגל המאמן דאז שם את בוני גינצבורג על הספסל ונתן לדוידוביץ' בן ה-19 את אפודת השוער הראשון. גם דודו אואט הביא אליפות להפועל חיפה בגיל 20. באשדוד יש שני שוערים צעירים ומוכשרים הראשון יוסי שקל שלפני שלוש שנים דיברו עליו כפוטנציאל לנבחרת, השני הוא אופיר מרציאנו. אם במקרה של מרצאינו מדובר בשוער נוער מצטיין שזכה יחד עם הקבוצה בתואר גביע המדינה, הוא עדין טעון הוכחה בכל הקשור לקבוצה הבוגרת. לגבי שקל יש הטוענים שהוא קיבל כמה פעמיים את ההזדמנות שלו ולא לקח אותה ויש שיגידו שהזדמנות אמיתית וכנה הוא אף פעם לא קיבל.

כרגע באשדוד פתרו בעזרתו של סטוקיץ' את בעיית השוער שהייתה בעונה שעברה ונראה שגם שקל ומרצאינו (מי שישאר) לא יזכו ליותר מדי דקות משחק. האם עבודתם של מאמני השוערים בארץ נחותה מעמיתם בחו"ל? לא. שוערי הנבחרות שלנו מוכיחים אחרת .אם כך העובדה המצערת נמצאת בידיהם של מאמני ומנהלי הכדורגל הישראלי, אשר נוקטים כך מתוך מדיניות מועדונית, ובידיהם המפתח לשינוי מדיניות זאת. במידה והחלטתם להביא שוער זר, שיהיה משכמו ומעלה שיתרום מניסיונו לשוער הצעיר. במקרה הזה אשדוד מקיימת את הנתון הזה, סטוקיץ' בן ה- 33 עוזר המון לשקל ומרצאינו ושניהם כבר אמרו שאין להם בעיה להישאר שוער שני שלו, מכיוון שממנו הם לומדים המון.

כתוצאה ישירה במחסור השוערים החמור שיש בארץ החליטו בהתאחדות להשיק מזים חדש שנקרא: פרויקט השוערים של ההתאחדות לכדורגל. ובו נכלל גם אופיר מרציאנו מאשדוד. הפרויקט, הראשון מסוגו בישראל, נועד לטפח מקרוב ולהכשיר מקצועית דור חדש של שוערים ישראליים, על מנת שאלו יוכלו בעתיד להוביל את הנבחרת הלאומית. מטרת הפרויקט, המיועד לשוערים בגילאי 16-21, תהיה להפגיש בין השוערים בגילאים השונים ולהעניק להם מסגרת מקצועית שתאפשר להם להתפתח בצורה הטובה ביותר. 

מצוקת השוערים בכדורגל הישראלי מדאיגה לא מעט מראשי הענף. ליגת העל עברה באופן כמעט מוחלטת לשליטה של שוערים זרים וגם אם יש שוערים ישראלים בקבוצות גדולות (שטראובר במכבי נתניה- ועכשיו במכבי ת"א ודוידוביץ' במכבי חיפה), הרי שמדובר בשוערים ותיקים ומנוסים. מדוע זה קורה? האם זה ימשך? מה תהיינה ההשפעות? האם יש עתיד לשוערים בישראל ומי יעמוד בשער הנבחרת אחרי ששוערים כמו שטראובר, דודו אוואט ונר דוידוביץ' יפנו את הבמה? אם נסתכל על 16 קבוצות ליגת העל שיהיו העונה ניתן לראות כי בית"ר ירושלים- שוער זר. הפועל ת"א- שוער זר. מכבי נתניה- ישראלי. בני יהודה- זר. מכבי ת"א- ישראלי. מכבי פ"ת- ישראלי. אשדוד- זר. ב"ש- זר. הפועל ר"ג- ישראלי. רעננה- זר. הפועל חיפה- ישראלי. עכו- זר. הפועל פ"ת- ישראלי. מכבי חיפה- ישראלי. סכנין- ישראלי. 7 קבוצות מתוך 16 משחקות עם שוערים זרים, חלקם מעדיפות זרים לא בשל יכולת אלא בשל עלות זולה יותר.

 דודו אוואט מודע לבעיה, אך חולק על הפתרון: "לא ברורה התופעה בישראל, הרי זה לא שהשוערים הזרים הם שוערים גדולים. אפשר להשתמש בשוערים הישראליים בליגה. אני מעיף מבט על שוערי המשנה בליגה ולא מבין למה לא נותנים להם צ'אנס, חבל מאוד כי יש שוערים מצוינים וצריך להאמין בהם". גם שוערה של מכבי פתח תקווה, אוהד כהן, מודע לכך שיש בעיה עם המעמד של השוערים בישראל ועם המוטיבציה של השוערים הצעירים: "קשה מאוד לשוער ישראלי לקחת מקום בהרכב של קבוצה בליגת העל. בכדורגל שלנו אין סבלנות, לא רוצים לגדל שוערים - צריך תוצאות ומהר. אי אפשר לעלות מהנוער ולספק מיד תוצאות, צריך להשתפשף ולראיה גם לי לקח לא יום ולא יומיים לבנות את היכולת".

הכדורגל הישראלי היה בעבר שופע בשוערים מצטיינים. בשנות התשעים היו אלה רפי כהן ובוני גיצבורג, שנות השמונים היו גינצבורג, אריה חביב ויוסי מזרחי שוערי הליגה הבולטים. גם בשנות השבעים כיכבו בישראל שוערים ובראשם יצחק ויסוקר ולפני כן כיכבו כאן חיים לוין, יחזקאל גרשוני, ארנון רוקמן, ציון דגמי יעקב ויסוקר, וכמובן יעקב חודורוב. לופא קדוש עמד בשער כששיחק בשנות השישים והשבעים. קדוש מסביר: "בצדק לא רואים שוערים ישראלים בליגה - פשוט אין. היום זו לא התקופה כמו כשאני הייתי שוער. השוערים הישראליים לא מצדיקים אמון של מאמן בליגת העל, אין כבר שוערים טובים בארץ. אני לא מכיר מאמן שיהמר על שוער, כי במחזור החמישי המאמן ילך הביתה ולכן לא רואים שוערים ישראליים בליגה". אחד מאלה שיעזור בריכוז הפרויקט הוא גיורא אנטמן, שוער עבר מצטיין שמאמן בשנים האחרונות את שוערי מכבי חיפה.

"המצב מדאיג וזה עלול להשפיע לרעה על הענף בעתיד, אין שוערים ואין עתודה. טרם קם מחליף לניר דווידוביץ' וזאת התוצאה. שוער טוב הוא שווה כמו חצי קבוצה ומאמנים בצדק לא לוקחים צ'אנס. בתור מאמן שוערים - קשה להעמיד שוער צעיר בדרישות של ליגה העל, אם הוא סופג באשמתו - קוברים אותו וקשה להתמודד עם זה. שוער, כדי לפלס לעצמו נישה בליגת העל, צריך להיות פנתר ובעל נתונים גבוהים גם מנטאלית. מי שלא יושב על הספסל או משחק בליגה שנייה, רואים שאפילו בקבוצות קטנות, עדיין קשה לשוער הישראלי לתפוס מקום". החלוץ עודד מכנס ידע ימים לא מעטים מול שוערי ישראל בשנות השמונים. מכנס מסכם: "זו תקופה קשה לשוערים, אבל האמת היא שזה בצדק, אף אחד לא יכול להגיד שהוא מקופח. מדובר בשוק תחרותי עם המון כסף, אי אפשר להגיד שלמישהו עושים בכוונה ואם שוער התדרדר לליגה שנייה או לספסל, יש לכך סיבה. סה"כ אפשר להבין את המאמנים שלא מוכנים להמר בעמדה הכי קריטית במגרש וכך גם בעלי הקבוצות, אין לאף אחד מה להתלונן, זה כוחו של השוק."

המגמה ארוכת השנים החריפה העונה כשמחצית מקבוצות ליגת העל הציבו גוי בשער. אם בשנה שעברה עוד נתנו פה צ'אנסים לצעירים כמו אוהד לויטה ואיתמר ניצן, השנה זה לא נראה באופק, כשרק קריית שמונה נתנה צ'אנס לשוער ישראלי מתחת לגיל 30, וגם היא כבר בלאומית. אמיר אדרי הציג יכולת טובה כשנעל את שערה של מכבי חיפה לאחר פציעתו של דוידוביץ', אך חזר לאלמוניותו כשהתמנון החלים. אריאל הרוש הרשים לא פחות מטברטקו קאלה בהזדמנויות שניתנו לו, אך חזר לספסל במהרה, ובהפועל פ"ת העדיפו להשקיע כ-20 אחוז מתקציב השחקנים שלהם על שביט אלימלך, כשעל הספסל ממתינים שני שוערי הנבחרות הצעירות, שניר דורי וצליל חתוכה. בהתאחדות החלו בפרויקט קידום שוערים, אבל אם התקווה היחידה למצוא שוער נבחרת ליום שאחרי אוואט את דוידוביץ' נמצאת בהגדלת הליגה ובמתן הזדמנויות לשוערים צעירים בקבוצות שיהפכו לבטן של הליגה  מצבנו לא מעודד במיוחד. גם יוסי מזרחי מאמן אשדוד נדרש לסוגייה בתור שוער עבר: "הלוואי והייתי יכול לתת לשקל ומרצאינו לשחק, אבל בעונה שעברה ראינו מה קרה. מי שוב משחק. אמרתי כבר בעבר ששוער זה מוראל של קבוצה אם הוא טוב הקבוצה טובה, אם לא כל הקבוצה סובלת. זה תפקיד כפוי טובה, חלוץ יכול להגיע ל- 30 מצבים במשחק ולהחמיץ אבל הוא יבקיע שער אחד ויזכרו לו את זה. שוער יעצור 30 בעיטות ,יקבל שער מטעות אחת, נגמר המשחק".