אווירת דיכאון ועצב גדול במ.ס אשדוד. אף אחד לא חשב שהקבוצה שנכנסה לפלייאוף התחתון אמנם במומנטום שלילי מאד, אבל עם פער של 5 נק' מהקו האדום, תמצא את עצמה ממשיכה את המומנטום הרע מאד (21 משחקים עם ניצחון אחד!!), ומגיעה לשני מחזורי הסיום של העונה עם פער של 3 נק' לרעתה והפרש שערים הכי רע מבין יתר המתמודדות על ההישרדות.

צריך להגיד ביושר, אשדוד נמצאת בעונה שבה הכל הולך הפוך, סיפטמום ומזל של קבוצה שיורדת ליגה, הפנדל של יוג'ין אנסה בדקה ה- 61 אמש הוא אולי מראה הכי טובה לעונה כולה.

למשחק ברביעי באשדוד, תגיע אשדוד כשהיא יודעת שרק ניצחון מותיר לה איזה שהוא סיכוי לקראת המחזור האחרון, אז תפגוש את עירוני ק"ש שסיימה את העונה.

מה הנס שצריך לקרות כדי שאשדוד תשאר בליגה -

1 - ניצחון 4:0 על הפועל ירושלים יעלה אותה מעל הקו האדום ואז ניצחון נוסף במחזור האחרון נגד קריית שמונה, ישאיר אותה בליגה.

2 - ניצחון של אשדוד על הפועל ירושלים  ובמחזור האחרון ניצחון שלה על ק"ש ואז רק אם ירושלים תפסיד או תעשה תיקו, אשדוד תישאר בליגה.

כמובן שבסיטואציה מסוימת גם הפועל חיפה וטבריה לא סגרו סיפור, אבל קשה לראות אותן יורודת ליגה כשנותרו 6 נק' בקופה ו- 5 נק' פער - כלומר הן צריכות תיקו בודד ב2 המשחקים הקרובים והם ינסו להשיג אותו כבר ביום רביעי הקרוב.

התחושה בסיום המשחק אמש הייתה קשה ולא פשוטה, שחקנים בכו גם על המגרש וגם בחדר ההלבשה, ונראו מרוסקים לחלוטין. 

לקבוצה הכל הולך הפוך, ההגנה סופגת כל משחק, לא משנה מה קורה וכשרואים את האופי שמפגינה טבריה ואת התאוששות של הפועל ירושלים, באשדוד הכל הולך הפוך. 

אף אחד באשדוד לא מתעסק או חושב כרגע על העונה הבאה, ברור שזה יושב לאנשים בראש, אבל המטרה היא אחת: המשחק ברביעי, לנצח את הפועל ירושלים ואולי להציל את העונה, או העונות הקרובות בכדורגל המקומי.