יום שלישי בצהריים, עוד יום במשרד. לפתע הידיעות מתחילות להגיע, כמו שידיעות כאלה מגיעות. כאן איזה וואטספ, מצד שני איזה מישהו מנסה לברר ואתה מבין שאולי יש משהו אבל מסרב להאמין. רק לפני כמה ימים הקשבתי לפודקאסט עם מיכאל אוחנה ושם דיברו על קינדה, אוחנה החבר הטוב של קינדה (בעצם מי לא היה חבר של קינדה...) איחל בריאות ובשורות טובות ובראש כבר עברו המחשבות.

חזרה לשלישי בצהריים, לאט לאט אתה מבין שהנורא מכל קורה. עוד כמה דקות עוברות והשמועות מתגברות ואז מתחילים להגיע הידיעות היותר "אמיתיות" ואתה מסרב להאמין. הלב מסרב להאמין. בחור בן 31, ספורטאי, שחקן נבחרת ישראל, נגמר בכמה חודשים. למה? 

אומרים שבספורט ובכדורגל אין מגיע, אז מה נגיד כאן? איזה מגיע יש לחמד של בחור, עם חיוך תמידי על השפתיים, תמיד בשבילך, ואתה תמיד יודע שאיתו אתה רוצה לצאת לקרב.

את גדי קינדה הכרתי עוד הרבה לפני שנכנסתי לתחום התקשורת, כמעט 20 שנה אחורה, 18 שנה למעשה.

בהיותי סטודנט לתקשורת וקינדה היה ילד בן 13, כחלק מתוכנית המצטיינים של מ.ס אשדוד, שחקנים מצטיינים קיבלו מעין "חונכים" אישיים שמלווים אותם כמה שעות בשבוע, עוזרים בשיעורים, מדברים על החיים ומנסים לתת כיוון.

אני אהבתי כדורגל, הכרתי את הילד הצנום והביישן שכבר בגיל צעיר כבש את הלבבות של כולם, את משה סיני אז עוזר נבחרת ישראל שראה איזה ילד צנום שעושה סלאלום במגרש ולא הבין מי זה הבחור הזה?

קינדה כבש לבבות מחוץ למגרש ועשה קסמים על הדשא הירוק כבר בגיל צעיר מאד.

קינדה כבש גם את ג'קי בן זקן והיו תקופות שגדי ממש גר אצלו בבית בתקופות מסוימות.

"איך קוראים לך", שאלתי בפגישה הראשונה שלנו שאני כבר יודע את התשובה, "גדי" ענה. "אה, אתה גדי קינדה עניתי", הוא התפלא שאני מכיר.

"מה נעשה היום שאלתי? יש שיעורים? צריך עזרה במשהו? "כן, אני צריך שתסביר לי משהו", הוא ענה.

וככה ביליתי עם הילד שנה שלמה, דיברנו על כדורגל, צחקנו, ובעיקר חלמנו ביחד על העתיד, אז בזמנו זה עוד היה במ.ס אשדוד, החלום של גדי היה להיות שחקן בוגרים במ.ס אשדוד, ארבע וחצי שנים לאחר מכן, הוא הגשים את החלום (כאילו שלמישהו היה ספק).

בחור בן 31 שנפטר ממחלה קשה זה פשוט לא נתפס ולא מתקבל על הדעת. אתה חוטף פצצה לפנים, מכה אדירה בבטן ואתה מבין שכל מה שעשית עד לפני שעה מתגמד, פתאום הוויכוח על המצגת הזו בעבודה, או כל דברי ההבל של היום יום מקבלים משמעות אחרת לגמרי.

קינדה האיש שתמיד רצית לידך, בקרבות על הדשא וכחבר מחוץ למגרש, הפסיד לצערם של כולם את הקרב הכי משמעותי שלו בחיים- הקרב על החיים.

שבועיים קודם שמחנו כולנו על הישארותה של מ.ס אשדוד בליגה, היום כולנו עם דמעות ועצב עמוק ומבינים את מה חשוב ומה שפחות.

נוח על משכבך בשלום איש יקר. ילד מקסים. בן 31 בסך הכל והספקת כל כך הרבה בחיים, ועדיין לא הספקת כלום.

מ.ס אשדוד, בית"ר ירושלים, ארה"ב, מכבי חיפה ונבחרת ישראל זה הרזומה העצום של קינדה על מגרש הכדורגל. 

בחיים הוא אסף רזומה גדול אף יותר של חברים רבים שאליהם נכנס עמוק ללב ולא יצא.

מקווה שבשמיים תמצא את השחקנים לשחק לידם ובטוח שאתה תהיה המנהיג כמו שתמיד היית. 

נזכור אותך תמיד חבר יקר, עם חיוך נצחי. תישאר לעד בליבנו. אוהב וכואב.

ייהי זכרו ברוך, גדי קינדה ז"ל.