באחד הימים, אחד מאנשי שלומו, אזר אומץ, ופנה בשאלה: מה עושה הרב, במטבח? ענה ואמר לו: בכל יום ובכל שעה, בוכה ומתפלל אני על בניי, שיהיו זרע קודש יראי ה' ומנסה ומשתדל אני, בכל דרך,לבלול בתוכם, את האמונה והיראה, מריבון העולמים.

ובאוכל, אשר יש לו השפעה גדולה, על נפש האדם, עומד אני ובוכה להשם, שבניי, ילכו בדרך ה'.

צריך האדם לדעת, שיש שני כוחות, אשר עומדים עימו, בשעות קשות. ובשעות מורכבות:
כח אחד - זה כוחה של זכות אבות, האבא, שהלך בדרך ה'; הסבא ,שהיה תמים עם ה'; הדורות הקודמים, שמסרו את נפשם על האמונה, עומדים ומגנים ושומרים, על בניהם. וכך אומרת התורה : "וזכרתי את בריתי" זו ברית האבות, אשר כרת הקב"ה, עם אברהם יצחק ויעקב ובכל בן ישראל עם אבותיו, על פי מעשיהם וירושתם, אשר הורישו לבניהם אחריהם.

כח שני - העומד עם האדם בשעת צרה, זה כוחם של ילדי האדם, אשר הולכים, או עתידים ללכת, בדרך טובה, מצילים את האדם, מזמנים ושעות קשות. זכות העתיד של הבנים, עומדת להורים, בשעת חוסר זכויות של ההורים.

וידועה הגמרא, שבזמן רבי הקדוש, רבי יהודה הנשיא, הייתה שנת בצורת קשה, ופרוטה לא הייתה מצויה בכיס אדם. עמד רבי הקדוש, אשר היה מעשירי עולם, ופתח את אוצרותיו ואמר: רק מי, שתלמיד חכם ותורתו אומנותו, יבוא ויהנה מממוני.

עמד אחד התנאים, רבי יהונתן, אשר לא רצה להנות מן התורה, שהתורה לא תהיה קרדום לחפור בה. כיסה את פניו, שרבי לא יכירו ועמד, עם פנים מכוסות, בפני רבי ואמר לו: רבי, פרנסני, ככלב וכעורב. וצריך להקשות: כלב, הוא חיה טמאה ואף עורב, הוא עוף טמא, מדוע רבי יהונתן מבקש:פרנסני ככלב וכעורב? יאמר ככבש וכתרנגול, או כל חיה אחרת טהורה?! אלא, יבואר על פי דברינו:

כלב, מסמל על זכות אבות, כפי שמובא בתורה: "כל נבלה וטרפה לכלב תשליכון" מדוע? כשיצאו בני ישראל, ממצרים ולבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו והשכר אשר קיבלו הכלבים לדורי דורות. כששוחטים בהמה וטרפה נמצאת, נותנים את בשרה לכלבים. עורב, מסמל, זכות בנים, כדמובא במדרשים: כשפתח נח את התיבה להכניס, את החיות והעופות, כל חיה ועוף אשר באו להיכנס, שאלם נח: האם יש עימכם מצווה אשר עשיתם שתגן עליכם? כל הבריאה, היו בידם מצוות ומעשים טובים. מלבד העורב, שמימות עולם, לא הועיל ולא עזר, לשום בריאה ואף לבניו, אינו מביא מאכל ואינו מרחם, כדברי דוד המלך :"לבני העורב אשר יקראוהו"

אמר נח לעורב, לך אין זכויות להיכנס לתיבה. עמד העורב בוכה ומתחנן על נפשו בפני נח, ודרישתו ובקשתו: אנא, לי אין זכויות, אך לעתיד לבוא, בניי, העורבים, עתידים לקיים מצוות, כדמובא בנביא, כאשר אליהו הנביא, ברח מן המלך אחאב, היו העורבים מביאים לאליהו אוכל לאכול. ובזכות, מצווה עתידית זאת, הכניס נח את העורב לתיבה.

על פי זה, תובן בקשת רבי יהונתן: פרנסני ככלב וכעורב - תפרנס אותי או בזכות אבותיי או בזכות בניי.

לכן, ישתדל בכל כח, על חינוך הבנים "ואת עמלינו אלו הבנים" אשר כוחם הוא עתידנו וכמה שיותר, עומלים על חינוך הבנים, מחזקים את קיום עם ישראל. לכן, יזהר האדם, את אשר מאכיל את בניו.

ואף צדיקים גדולים נכשלו, בבנים לא הגונים, משום שלא נזהרו בממון אשר האכילו את ילדיהם.

וידוע, על האמורא הגדול, ריש לקיש, שביום מותו, מצאוהו יושב ובוכה, שאלוהו, מדוע בוכה? ענה ואמר להם: יש לי מנה ארוחה, מיותרת, מונחת בצד, ונראה לי שעת פקידה הגיעה ומוסר אני, את נשמתי לבורא עולם, ומה עם הארוחה הזו, אשר עמלתי לריק עליה?

אמרו לו חבריו: תשאיר לבניך. אמר להם: לא. אם הולכים בדרך ה' כבר נאמר : "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" ואם לא הולכים בדרך ה' איני רוצה לעזור להם במאומה.
כך צריך לראות האדם את עולמו.

הקב"ה יזכנו, שנזכה בע"ה, לאתה חונן לאדם דעת ויחנון אותנו, לחנך את ילדינו את עמלינו, את עתידינו, בדרך טובה, בנפש בריאה.

ויסוד גדול: ההורים, צריכים להיות, בדיעה ועצה ומחשבה אחת, בחינוך הבנים, ולא האבא יאמר דבר, והאמא דבר אחר, משום שנזק חמור גורמים לנפש הילד, למשך כל חייו. כאשר, אדם מתבגר ורוצה לקחת החלטות בחיים: לקנות בית, להתחתן וכו', קרוע בתוך עצמו, פעמים רוצה מאוד, פעמים לא רוצה בכלל, מדוע? משום שמקטנות, התרגל, שכל דבר אשר רוצה, האבא אומר כן, האמא אומרת לא וכן להיפך.

לכן, נשאר פגם זה בנפשו, כל החלטה, אשר רוצה להחליט, ה"כן" של האבא דוחף אותו לכן, וה"לא" של האמא דוחף אותו ללא. אך, כאשר ההורים, בדיעה, בעצה ומחשבה אחת, נפש האדם בריאה וכן - זה כן! ולא - זה לא! ואין שבר בנפש.

יזכנו ה' לדור ישרים יבורך, ולעשות נחת רוח לאבינו שבשמים.

ברכה והצלחה וישועה.