סאגת בתי המלון בחוף לידו באשדוד - מה קבע בית המשפט העליון בבקשה להקפיא את העבודות במקום
ארגוני הסביבה, שעתרו לבית המשפט העליון לאחר שמוסדות התכנון ובית המשפט המחוזי דחה את עתירותיהם נגד אישור התכניות החדשות לבתי המלון בחוף לידו - הצליחו להוציא צו זמני שאוסר על מוסדות התכנון להוציא היתרי עבודה לפרויקט, זאת עד לדיון שיתקיים בעתירה עד סוף השנה. בית המשפט התיר לוועדה המקומית לדון בבקשות היזם להיתרי בניה, כך שאם עד סוף השנה תתקבל הכרעה בעתירה, יוכל היזם להתקדם עם העבודות. הציטוטים מהחלטת שופטת העליון, שאולי יכולים להצביע לאיזה כיוון הולכת העתירה לביטול התכניות

בית המשפט העליון, בפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז, הוציא אתמול צו ביניים האוסר באופן זמני על ביצוע עבודות בינוי ופיתוח במתחם מלונות המתוכנן בחוף לידו באשדוד.
את הבקשה לסעד זמני הגישו ארגוני סביבה, אשר עתרו נגד אישור תוכניות הבנייה שניתן בדצמבר האחרון. עם זאת, השופטת התירה לוועדה המקומית להמשיך בהליך הנפקת היתרי בנייה, כך שבמקרה בו תידחה העתירה בעתיד, ייתכן שההחלטה הנוכחית לא תשפיע בפועל על היזם.
התוכניות להקמת 2 בתי המלון בחוף לידו באשדוד, האחד צמוד לאחר, אושרו בוועדה לתכנון ובנייה של מחוז דרום לפני כחמישה חודשים בתום הליך תכנוני־משפטי ארוך.
האישור היה להקמת מלון בן 4 קומות הכולל 100 יחידות אירוח + קומה טכנית. במגרש 17 א. הקמת מלון בן 4 קומות הכולל 90 יחידות אירוח + קומה טכנית.
שני המלונות צפויים להיבנות בתחום חוף הים, במרחק של 62 ו- 65 מקו ה 100 מטר, בהתאמה.
יש לציין שעוד לפני עדכון תכניות הבניה החדשות, למגרשים במקום אושרו תכניות ישנות המאפשרות בניית מלונות במקום ועליהן לא ניתן לערער. הערעור נסוב סביב שתי תוכניות שניתנו בדצמבר האחרון, שמעניקות תוספת זכויות בנייה לשני מלונות.
התכניות החדשות שאושרו כוללות הגדלת מספר החדרים (מכ-60 לכ-90–120) תוך הקטנת שטחם, וכן שינויים טכניים נוספים – במפלס הכניסה, בקו המרפסות ובגובה המבנים (ארבע קומות מעל הכניסה הקובעת ושתיים מתחת), ללא שינוי במספר הקומות. כמו כן, מוקצים בתוכניות שטחים פתוחים מסוימים לציבור.
בארגוני הסביבה חוששים שמתן אישור סופי לביצוע הפרויקטים יהיה בגדר תקדים ויעודד יזמים נוספים לנסות ולקדם תוכניות בנייה המצמצמות את שטח רצועות החוף גם במקומות אחרים. פרויקטים כאלה מקבלים פעמים רבות את תמיכת הרשויות המקומיות בגלל ההזדמנות שהן רואות בהם לתוספת להכנסותיהן ולעידוד התיירות.
בדיון בבקשה למתן סעד זמני בבית המשפט העליון, הוועדה המקומית טענה כי אין הצדקה לבקשה, שכן סיכויי הערעור קלושים ומדובר בסטייה קלה מהתוכניות המאושרות – והפסקת העבודות תפגע באינטרס הציבורי. טענות דומות העלו גם החברות וגופי המדינה.
הוועדה המחוזית, ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה במחוז דרום, ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה, הוועדה לשמירה על הסביבה החופית ורמ"י, ביקשו להותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית משפט העליון. עם זאת, משיבות המדינה ביקשו להדגיש כי התכניות הישנות – שחלות על המגרשים ושתוקפן אינו שנוי במחלוקת – מתירות ממילא הקמת בתי מלון בשטח. על כן, כך נטען, משעה שהיזמים רשאים לממש את זכויותיהם בקרקע מכוח תכנית אלה, דומה כי אין מקום למתן הסעד הזמני שמבוקש. כן מבקשות משיבות המדינה להסב את תשומת הלב להתמשכות ההליכים במקרה זה, שהובילה לעיכובים רבים במימוש זכויותיהם של היזמים במגרשים.
בהחלטה בבקשה למתן צו זמני, ציינה השופטת דפנה ברק ארז מבית המשפט העליון: "בנסיבות העניין, בכל הנוגע לתחילת ביצוען של עבודות הפיתוח והבניה מכוח התכניות העדכניות, השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. זאת, בשים לב לחשש כי ביצוע עבודות כאמור בתקופת הערעור עלול להוביל ל"קביעת עובדות בשטח" ובכך ליצירת שינוי בלתי הפיך. לצד זאת, אין הכרח למנוע המשך של קידום הטיפול בבקשות למתן היתרי בניה במוסדות התכנון על סמך התכניות העדכניות, ובכך לצמצם את הנזק למשיבים, ככל שהערעור יידחה. אינני נוקטת עמדה ביחס לסיכויי הערעור, אך בקביעתו של איזון זה נתתי דעתי אף לכך שבמסגרת גלגוליו הרבים של הדיון בבקשה לאישור התכניות העדכניות, מוסדות התכנון השונים הגיעו להכרעות סותרות".