הסיפור הבא שלפניכם הינו דוגמה חיה למציאות העגומה בה נאלצות אימהות חד הוריות לילדים קטנים, שקרה והחיים הובילו אותן צעד אחר צעד לשאול תחתית וכעת הן נאלצות להתמודד עם מצוקה נוראית, בתקווה שביום מן הימים הישועה תגיע ולא תפסח עליהן.

כך גם במקרה של צופיה שניידר (51), אם חד הורית לילדה בת 9, שמצאה עצמה אובדת עצות נושאת קריאותיה אל הממסד, אך הישועה האמיתית - זו שתסייע לה לפתוח דף חדש בחייה ולעמוד על שתי רגליה בכבוד, מאחרת לבוא.

בנישואיה הראשונים היא סבלה מאלימות מצד בעלה, כך שקיצה של מערכת היחסים ביניהם לא איחר לבוא. בהמשך הכירה גבר אחר, איתו החליטה להביא לעולם את בתה הקטנה ולפני קצת יותר משמונה שנים, הקשר ביניהם עלה על שרטון והשניים נפרדו.

חסרת כל, כשבידיה תינוקת בת חצי שנה, מוצץ, בקבוק ושמיכה ורודה, העתיקה שניידר את מגוריה לאשדוד. בעקבות משברים בחיי הנישואין שהובילו להתמכרויות ותופעות חברתיות נלוות, משפחתה ניתקה איתה כל קשר כבר בגיל 19, כך שלקבל סיוע מהם היה לכשלעצמו רחוק מהמציאות.

עירומה מכל הכיוונים, ללא קורת גג וללא מקור פרנסה, הסתייעה שניידר באחד ממכריה ועברה להתגורר בביתו. לאחר כחצי שנה היא שוב נחשפה לאלימות - לדבריה המכר אצלו התגוררה החל להכותה כשהוא תחת השפעת סמים ואלכוהול.

חסרת אונים כשאין לה לאן ללכת פנתה שניידר לגורמי הרווחה בעיריית אשדוד, ואלו סייעו לה במעבר לדיור ציבורי, במזון ובכל דבר בסיסי שנזקקה לו. כשמעבר הדירה הושלם בהצלחה, פנתה שניידר לגורמי הרווחה ברובע החדש ולמעט סיוע במוצרי חשמל עבור הדירה החדשה, ברווחה טענו לדבריה כי אינה זכאית לסיוע נוסף היות והיא אם חד הורית לילדה אחת.

מצבה הלך והרע. המתח, העצבים הפחד וחוסר הוודאות המוחלט הובילו להידרדרות במצבה הבריאותי - היא חולת אפילפסיה והפיברומיאלגיה (דאבת השרירים) בה היא מאובחנת כבר יותר מ-19 שנה, הלכה וגברה בשל הלחץ הנפשי. "אני לא אישה מפונקת" – היא אומרת, "עבדתי שעות על גבי שעות בכל עבודה שנאלצתי לעבוד בה כדי להתקיים. לצערי היום איני יכולה לעבוד וזה המצב".

כתוצאה מכך, היא מוכרת בביטוח הלאומי ואינה עובדת כבר קרוב ל-6 שנים. כשכל הכנסתה מסתכמת ב-2,370 ₪ מקצבת הנכות, שניידר מצאה עצמה מבכה על המציאות הקשה. אבי הילדה לדבריה מתגורר במקלט ובעצמו מתמודד עם קשיים, כך שאין ביכולתו לסייע והיא מצדה אינה מעוניינת לנהל עמו מאבק על המזונות בעקבות כך.

כך במשך 5 השנים האחרונות מתמודדת שניידר עם קשיים כבירים לבדה, מחפשת אחר הישועה בתקווה שיגיע היום בו תוכל לעמוד על שתי רגליה ולחיות בכבוד. היא מספרת על אנשים פרטיים שנרתמו לסייע במהלך הדרך, בהם פעילים חברתיים ופוליטיקאים, מנהלת אגף הרווחה בעירייה וראש העיר בכבודו ועצמו, אולם המצוקה בה היא שרויה עוד עומדת בעינה.

"נערכה פגישה עם ראש העיר על המצב העגום" – היא מספרת, "הוא הבטיח שתינתן הנחה של 90% מעלות החוגים עבור הילדים, מה שבסופו של דבר לא קרה על אף שהדבר נאמר כבר בחודש דצמבר שנה שעברה. המדובר בהחלטה חשובה עבור הילדים הרעבים שרוצים בסה"כ להינות כשאר הילדים".

"הילדה שלי מתחננת לחופשה" – היא מוסיפה, "אבל אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי כי אין לנו כסף אפילו לאוכל, אז אנחנו נשארות כל היום בבית. אפילו לחוג או קייטנה אני לא יכולה לשלוח אותה. זה כואב ועצוב מאוד".

במהלך השנים היא מספרת שנחשפה לעוד ועוד מקרים של נשים חד הוריות במצוקה המתגוררות באשדוד ובניסיון ליצור שינוי, במהלך הבחירות האחרונות לרשות המקומית היא חתמה באחת הסיעות הגדולות שכיום מתפקדות בקואליציה, אולם הסיעה לדבריה אינה עמדה בהסכם החתום.

"כדי לצאת מהעוני צריך לגייס את כל המערכת" - היא אומרת, "לרווחה אין את הכלים והמשאבים הדרושים בכדי לסייע לאימא חד הורית שמתמודדת לבדה מול קשיי המציאות לעמוד על הרגליים או בכלל לצאת לדרך חדשה".

כאמור, גם במקרה הזה השינוי מאחר לבוא. מתוך השבר החליטה שניידר לנקוט פעולה והקימה את הקבוצה "קולה של אימא אשדוד" בפייסבוק, שכל מטרתה להוות משענת ולסייע לנשים במצוקה ואימהות חד הוריות באשדוד. לדבריה הנשים החברות בקבוצה הן בעיקר אלו אשר תומכות ומסייעות אחת לשנייה, אולם בכדי למנף ולהרחיב את הפעילות והסיוע הן זקוקות לתרומות.

"באתי מהתחתית של התחתית" – היא אומרת כמי שמאסה בכאב ובתסכול, "ישנתי בחדרי מדרגות ועל ספסלים ברחוב, קיבצתי נדבות בשדה התעופה...עד כאן! זה מספיק. כל מה שעשיתי בתקופה הזאת היה לשמור על הילדה שלי בכל מחיר, שחלילה לא תיפגע ושלא ייקחו לי אותה. אני לא מוכנה שהיא תעבור את המסלול הזה, גם אם איאלץ לשבות רעב".  

לתרומות וסיוע חייגו: 052-3106034 (צופיה)

תגובתה של חברת המועצה סטלה ויינשטיין, חברת סיעת אשדוד ביחד עמה התנהלה ההתקשרות של "קולה של אימא": 

"עפ"י התכנית אותה גיבשנו יחד עם "קולה של אימא", הכוונה הייתה לפתוח ייצוג במתנ"סים במקום נוח ונגיש, בו אימהות חד הוריות במצוקה יקבלו מענה וסיוע דווקא מאימהות חד הוריות אחרות, בין היתר - מידע לגבי הטבות שמגיעות להן, תכני העצמה, הכוונה, הדרכה וכד'. אנו באמת מאמינים בתכנית ובמקומות שבהם קיבלנו את הסמכות לידינו אנחנו מיישמים אותה, כדוגמת משרד הקליטה העירוני שם אימהות חד הוריות עולות חדשות מקבלות תמיכה מאימהות חד הוריות אחרות. 

כאמור, אין מדובר בהסכם אם כי בתכנית עבודה רפורמית עבור אימהות חד הוריות במצוקה. לצערי הרב הן אינן מקבלות את המענה הנכון ונראה כי יש ליצור שינוי בהתייחסות כלפי מקרים מסוג זה. אני עומדת על כך שניישם את התכנית".

תגובת עיריית אשדוד:

"במסגרת קבלת קהל שמקיים ראש העיר עם ציבור התושבים, הוא פגש גם בגב' הנ"ל על מנת לשמוע ולסייע לה. הפגישה עסקה בחוגים ולא בקייטנות או באירועי קיץ ורה"ע הבהיר כי אם המשפחה עומדת בקריטריונים של שירותי הרווחה, היא זכאית להנחה משמעותית בהרשמה לחוג. את זה, ככל שאנו יודעים, היא מקבלת במסגרת חוג לכל ילד.

מאז אותו מפגש, עוזר ראש העיר מלווה את הגב' וכבר כעת היא מקבלת רבות מאגף הרווחה. זו ההזדמנות לציין את הצלחתו של חוג לכל ילד, המאפשר לכל ילד וילדה בעיר להנות משירותי חוג בכל אזורי העיר, במחיר השווה לכל כיס. מגיעות הברכות לכל העושים במלאכה על המאמץ המרוכז שהם עושים באיתור הילדים ושילובם בחוג.

אנו מציעים לגב' לפנות לשירותי הרווחה להמשך טיפול בבקשותיה וככל שהיא זכאית לסיוע היא תקבל כמובן".