הלם: הלך לעולמו במפתיע אבי אבטה - ממסעדת רונג'אן המוכרת ברחבי הארץ
ידיעה קשה הבוקר עם היוודע דבר פטירתו הפתאומית של אבי אבטה, הבעלים של מסעדת רונג'אן, המסעדה התאילנדית מהאהובות והמוכרות בארץ. הלוויתו של אבי ז״ל תתקיים בשעה 13:30 בבית העלמין החדש בגן יבנה
במהלך הלילה הלך לעולמו במפתיע אבי אבטה, בן 54 בלבד בפטירתו. אבי היה הבעלים ביחד עם אישתו של המסעדה התאילנדית רונג'אן - ששמה הלך לפניה והיו מגיעים אליה לאשדוד מכל רחבי הארץ.
אבי לקה באירוע לבבי במהלך הלילה, ממנו לא הצליח להתאושש, והרופאים קבעו את מותו. טרם נקבע מועד הלוויתו.
אבי ורונג'אן התחתנו לפני שנים רבות בתאילנד. הם הקימו יחד באשדוד את המסעדה "רונג'אן" במרכזון רובע ט' בעיר. שמה של המסעדה הלך לפניה ולקוחות מכל רחבי הארץ היו מגיעים לטעום מהמאכלים של רונג'אן.
כאשר המקום כבר היה קטן מלהכיל את הרבים, פתח אבי את המסעדה בסמוך לחוף מי עמי.
פטירתו הפתאומיות השאירה רבים בהלם מוחלט על לכתו בטרם עת.
חבריו סיפרו כי בשבוע שעבר, כאשר שוחררו השבויים התאילנדים, אבי דאג להביא להם אוכל טרי מהמסעדה, שיזכיר להם את הבית. כזה היה אבי - טוב לב ואדיב לכולם.
על מועד הלוויתו תבוא הודעה.
"אבי, איך הגב"? ניסיתי לראות אם אפשר לעזור. "ואלה בבית, לא הגעתי למסעדה כבר כמה ימים. אני בסדר זה יעבור" סיימנו שיחה קצרה וכמובן שהוא דאג לספר איזה סיפור קצר שמעלה חיוך (זה היה לפני כמה שנים).
עברתי ברונג'אן-מאכלים תאילנדים אותנטים עשרות פעמים - עם חברים, עם אהובתי, עם מיכאל הבן הבכור שלי ותמיד יצאנו עם סיפור, כמה כוסיות של וויסקי ועם אבי בלב. אבל ערב אחד אני לא אשכח. בלב הקורונה כשכולם פחדו מהצל של עצמם התקשרתי לאבי. "תשמעו, אני לא יודע אסור עכשיו אבל תבואו נראה מה נעשה" אף פעם הוא לא אמר- לא! הוא לא ידע להגיד. באתי עם אחי היקר Roey Kedmi ותוך כמה רגעים אבי פותח לנו שולחן בחוץ ובגלל שהיינו די לבד הוא הביא בקבוק וויסקי ואת עצמו. פתחנו שולחן כיד המלך והמלכה (רונג'אן) ואבי פשוט סיפר לנו עשרות סיפורים על איך הם הכירו, על הילדות שלו, על איך הכיר את רונג'אן, על הכתב הזה והכתב ההוא, על הבן והאישה שהוא כלכך אוהב על הפלפלים שהם מגדלים ושורפים לנו בפה ובחזה על אשדוד על השרשרת על הוויסקי והוא מפליג כמו מלך הים מלך אמיתי בחיוך שמרוח על הפנים כל הזמן והעיניים והלב שלנו כבר אצלו. ככה היה שלוש שעות יחד עם המלך. לב רך ודואג, עיניים טובות, נותן לך תחושת ביטחון שהגעת הביתה- לבית שלו. הוא ידע בדיוק איפה כל דבר צריך להיות מונח. המשפחה, החברים, העבודה. אני באופן אישי הכרתי מעט מן האור הזה ויודע שבכל נגיעה תאילנדית או אשדודית תהיה לצידי ותגיד לי "נו מה לא תשתה איזה כוסית"?!
יהיה זכרך אהבה וענווה.