השבוע התבשרתי על ידי הבן שלי שעוד שלושה ימים אנחנו הולכים להיות בית מארח.

"נחמד", אמרתי.
כשהבנתי שהדבר כרוך במטלות לא פשוטות ורשימת קניות שמדמה היערכות למלחמה, זה כבר היה פחות נחמד. "צריך לחשוב על קונספט ליום הזה", הכריז הקטנצ'יק.
"מאיפה אתה יודע מה זה 'קונספט'???"

"רויטל המורה הסבירה שצריך לחשוב על רעיון ולקנות כל מה שקשור לעניין", המשיך.
"מה הבעיה שתראו סרט ותאכלו קצת חטיפים?"
"לא! צריך רעיון", התרגז.

התמסרתי למשימה וניסיתי לגייס את כל כוחות הנפש והיכולות היצירתיות שקיימות בי כדי למצוא קונספט מקורי ומספק לאירוח חמשת הילדודס מהכיתה של הבן שלי.
"אולי נלך על קונספט של שף ונכין פיצות?", שאלתי.
"היה כבר!", שלל בתוקף.
"אולי תכינו יצירה נחמדה?", המשכתי לנסות.
"זה של בנות!", קבע.

"אז אולי קולנוע ותאכלו פופקורן?", ניסיתי לחזור בכוח לתכנון המקורי במעטפת של 'קונספט' נחמד, אבל הבן שלי לא קנה את זה וסירב גם לזה.

"אני יודעת! אולי נקרא לזה 'בית הקסמים' ונקשט את הבית בהתאם ותלמד את חברים שלך קסמים? אתה טוב בזה!"
"זה רעיון מצוין!", הסכים לבסוף.
"נכון?! וככה כל ילד יוכל לצאת עם קסם חדש שהוא למד ממך!", הוספתי.
"כן אמא, ותקני כל מיני ממתקים מגניבים שיכולים להתאים ואפשר שתקני שרביט וכובע של קוסמים לכל ילד???"
"אין בעיה חמוד", אמרתי.
"את האמא הכי טובה בעולם!", הכריז.

מדהים מה שרביט וכובע קסמים יכולים לעשות. קמתי למחרת בבוקר והתחלתי במסע החיפוש כדי למצוא את כל האינסטרומנטים הנדרשים עבור צ'יקו, הקוסם הפרטי שלי, שעומד להפוך את הבית לבית הקסמים עבור חבריו, ולנסות להטמין בהם זיכרון לטווח ארוך.

מסתבר שהצורך להראות 'למי יש יותר גדול' מתחיל מגיל מאוד קטן. בכל אופן, הטיימינג שבו נבחרנו להיות בית מארח יצא מצוין ממש רגע לפני חג פורים. מה שמאפשר למצוא מגוון רחב של תחפושות וקישוטים במחירים סבירים (סבירים ביחס לאירועים של לאה שנירר כמובן, לא במונחים של כיתה א'!).  

יום האירוח הגיע והבית הפך לטירת קסמים מכושפת ועל הדלת קיבל את פני הילדים שלט נוצץ ועליו הכיתוב השחור 'בית הקסמים'. על קירות הבית נתלו מטפחות וצמר גפן שחוברו למנורות ובדי רשת פוזרו ברחבי התקרה כדי לדמות קורי עכביש כחלק מהתדמית של טירה אפלה. כדורי בדולח הונחו על האי שבמטבח ושרביטים וכובעי קוסמים, חיכו לילדים ליד ערכות קסמים אישיות שנקנו במיוחד עבורם.

גם הממתקים נבחרו בקפידה: שפני גומי, אבקות ריחניות למאכל ובקבוקים של ספריי חמצמץ בצורת כדור בדולח היו חלק מההפתעות שחולקו.

כעבור שלוש שעות בהן הבן שלי נהנה עם חבריו, לימד אותם קסמים חדשים ושלח אותם עם הפתעות רבות לביתם, החלה קבוצת הווטסאפ הכיתתית לצפצף בלי סוף ומחמאות רבות הציפו את הקבוצה. הילדים כל כך נהנו והם גם רוצים לעשות בית קסמים כמו שהיה אצלנו בבית, נאמר שם. כל כך שמחתי בשביל הבן שלי, ידעתי שמחר בבית הספר הילדים הולכים להודות לו על הכיף שהוא עשה להם ולי זה שווה הכול! אני את הקסם שלי עשיתי (:

משפט חכם בשבוע:
האושר פירושו למלא את חובתך, וככל שהחובה קשה יותר, כך האושר גדול יותר (ניקוס קאזאנאקיס)